ערב מלחמת העולם השנייה חיו במיר (פולין, כיום בלארוס) כ-2,400 יהודים, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה. הייתה זו קהילה של סוחרים, בעלי מלאכה ותלמידי חכמים. במיר הייתה ישיבה ליטאית חשובה ומפורסמת בה למדו מאות בחורים מכל רחבי העולם היהודי.
בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סופחה מיר לרפובליקה הבלארוסית של ברית המועצות והונהג בה שלטון סובייטי.
ב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות. כעבור חמישה ימים הגיעו הגרמנים למיר. עד 16 באוגוסט 1942 נרצחו יהודי מיר בשלושה גלי רצח, בירי לתוך בורות. ביום ראשון ה-9 באוגוסט בשעה 21:00 לערך, ימים מעטים לפני הרצח ההמוני האחרון, הצליחו כ-200 יהודים לברוח ממיר בעזרתו של אוסוואלד רופאייזן. הבורחים נמלטו ליערות וחברו לפרטיזנים.
זהו סיפורה של קהילת מיר.
