בין מלחמות העולם חיו באורהיי כ-6,300 יהודים – מחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר בעצים, מגידול צאן וממלאכה והיו בהם גם בעלי חנויות, בעלי אחוזות וחוכריהן. יהודי המקום הסתייעו במוסדות צדקה וסעד, באיגודים מקצועיים ובקופת מלווה של בעלי מלאכה. ילדי הקהילה למדו בחדרים ובתלמוד תורה שלמדו בו על-פי תכנית הלימודים של בתי הספר העממיים הממלכתיים ונוסף על התכנית הכללית למדו בו גם עברית ויידיש, ישיבה, שני בתי ספר פרטיים, בית ספר של רשת "תרבות" וגימנסיה ממשלתית כללית. ארגון אורט הקים בעיר שלושה בתי ספר מקצועיים. זמן מה פעלו בעיר גם גן ילדים עברי וגימנסיה עברית. בעיר נפתחה ספרייה יהודית ביידיש, שנוהלה על פי מגמה ציונית, והייתה בה גם מקהלה עברית. בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וקבוצות הכשרה מקצועית לעלייה לארץ-ישראל, וכן מפלגת הבונד. בעיר נבנה בית חולים יהודי.
ב-27 ביוני 1940 בחצות הלילה נסוגו הרומנים מאורהיי ולמחרת נכנס לעיר הצבא הסובייטי. בשבוע הראשון לשלטון הסובייטים גורשו מבתיהם עשרות יהודים אמידים, וב-13 ביוני 1941 גורשו רבים מהם לסיביר. המסחר עבר לידי השלטונות, ועסקיהם של יהודים רבים הוחרמו.
בסוף יוני 1941, עם פלישת הגרמנים, הגיעו שיירות פליטים בדרכן אל הנהר דנייסטר (Dniester). יהודים רבים התלוו לצבא האדום הנסוג, אך ב-7 ביולי 1941 נהרגו רבים מהם כשמטוסים גרמניים הפציצו שיירה של פליטים על אחד מגשרי הדנייסטר, ליד קריאולני (Criuleni). בהמשך הנסיגה נהרגו יהודים נוספים בהפצצות או מתו ממגפות. מקצת יהודי אורהיי שברחו לפני כניסת הצבא הרומני לעיירה שבו אליה.
עם כניסת הכוחות הרומניים והגרמניים לעיר סמוך ל-20 ביולי 1941, התייצבה משלחת של יהודים לפני השלטונות החדשים וקיבלה את פניהם בלחם ובמלח. אנשי המשלחת נרצחו.
בסוף יולי 1941 ריכזו השלטונות הרומניים כ-4,000 יהודים שנותרו בעיר בגטו סגור. עשרות יהודים מתו ברעב ובמחלות מדי יום ביומו. חופש התנועה הוגבל. יהודי הגטו חויבו לשאת טלאי צהוב. גברים יהודים נשלחו לעבודת כפייה, והיו שהוצאו להורג בתואנה שסירבו לעבוד. בני ערובה נלקחו מקרב היהודים. המאיור (רב סרן) הרומני פיליפ בקי (Bechi) יזם מבצעי רצח מחרידים ביהודי הגטו. הוא קרא לעצמו "הורדוס השני", יזם הוצאות להורג , נכח בהן בעצמו והשתתף ברצח של תינוקות וילדים קטנים. ב-6 באוגוסט 1941 רצחו אנשי רגימנט 23 של הצבא הרומני כ-200 יהודים, בהם תינוקות וילדים, והשליכו את גופותיהם לדנייסטר.
יהודי גטו אורהיי היו מהראשונים במחוז שגורשו לטרנסניסטריה. גירושם, במשלוחים של כאלף יהודים כל אחד, החל במחצית אוקטובר 1941 והסתיים בתחילת נובמבר 1941. ב-12 באוקטובר 1941 עברה דרך הגטו גם שיירת המגורשים הראשונה מגטו קישינב (Chisinau) בדרכה צפונה לרזינה (Rezina). בתחילת נובמבר 1941 עברו על הכביש לרזינה גם שלושת המשלוחים האחרונים מקישינב, ובהם כ-2,100 יהודים. באורהיי הוחרם רכושם של המגורשים בידי נציגי המדינה הרומנית או נשדד בידי התושבים המקומיים עם כניסת הצבא הרומני לעיירה. השלטונות תפסו בסביבות העיר 345 יהודים שהצליחו להתחמק מהגירוש. ב-5 בנובמבר 1941 גורשו גם הם לטרנסניסטריה. בעיר נותרו רק ארבע נשים יהודיות שהתנצרו וכן שלוש נשים וחמישה ילדים בעלי "דם יהודי" (יהודים למחצה).
כמה מאות הצליחו לעבור את הדנייסטר לפני כניסת הצבא הרומני לעיירה ולהינצל באזור הסובייטי.
