המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בפורוזוב כ-600 יהודים – כשליש תושביה. רובם עסקו במסחר זעיר, בחקלאות ובמלאכה. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נכבשה פורוזוב בידי הסובייטים.
פורוזוב נפלה בידי הגרמנים ב-26 ביוני 1941, ובו ביום נרצחו כמה מיהודיה. זמן קצר לאחר הכיבוש חויבו היהודים לשאת סרט זרוע – וכעבור זמן מה להחליפו בטלאי צהוב – ורבים מהם גויסו לעבודת כפייה.
ביולי 1941 הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט ובראשו הועמד האופה לב. חברי היודנרט הצליחו בתחילה למתן את לחץ הגרמנים על-ידי תשלומי כופר ושוחד, אך עם החלפת מושל העיירה בקצין ס"ס אחר התחדשו ההתנכלויות ליהודים. כשבועיים לאחר מינוי המושל החדש רוכזו היהודים ללילה שלם, ובמהלכו הושפלו ועונו וכמה מהם נרצחו.
בסתיו 1942 רוכזו יהודי פורוזוב בגטו בשתי סמטאות צדדיות. צורפו אליהם גם יהודים מיישובים אחרים, ותנאי המחיה במקום היו קשים. היודנרט פתח בגטו בית חולים קטן, בראשותו של רופא יהודי מקומי.
ב-2 בנובמבר 1942 נצטוו ראש היודנרט, רב הקהילה והרופא המקומי לרכז את יהודי הגטו בתוך שעה בכיכר השוק. משם הועברו כ-600 מיהודי גטו פורוזוב למחנה הבונקרים שליד וולקוביסק. כ-220 יהודים קשישים וחולים נורו למוות מחוץ לפורוזוב, ועוד כ-50 קשישים וחולים הועברו למחנה הבונקרים כעבור כמה ימים. יהודי פורוזוב, עם יהודים ממקומות אחרים שהוחזקו במחנה הבונקרים, גורשו ממנו למחנה ההשמדה טרבלינקה ב-6 בנובמבר 1942.
יהודים מעטים שהצליחו להימלט עוד בזמן הגירוש למחנה הבונקרים, הצטרפו לפרטיזנים ביערות.