גדעון האוזנר, יו"ר מועצת יד ושם לשעבר (1988-1968)

גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט אייכמן, היה יושב ראש מועצת יד ושם בין השנים 1988-1968.

האוזנר נולד ב-1915 בלבוב שבקיסרות האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה) ובגיל 12 עלה עם משפחתו לארץ. הוא סיים לימודי פילוסופיה, היסטוריה ומשפטים באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות נלחם בשורות חטיבת עציוני במחוז ירושלים. לאחר מכן שירת כתובע צבאי וכנשיא בית המשפט הצבאי, והיה מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. 

בשנים 1963-1960 כיהן האוזנר בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הוא ביסס את מעמדו העצמאי של היועץ המשפטי ואת אי תלותו ברשויות הפוליטיות. בתפקידו זה היה האוזנר התובע במשפט אייכמן. עם היוודע דבר לכידתו של אייכמן וההחלטה להעמידו לדין, הסתגר האוזנר במשך שבועות ארוכים עם מסמכי התביעה, הארכיון, המחקר והעדות הרבים, והכין עצמו למשפט. האוזנר שאף לספר באמצעות המשפט את סיפור השואה, להנציח את זכרה בתודעה הלאומית והעולמית ולהיות לפה לקורבנותיה. נאום הפתיחה של האוזנר היה מנקודות השיא במשפט. הנאום נפתח כך:

במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד יחידי. עמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם "אני מאשים". ... קבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא ישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא.

בניגוד לעמדת צוות החקירה המשטרתי, שראה במסמכים ערך רב יותר בהוכחת אשמתו של אייכמן, העדיף האוזנר לבסס את המשפט בעיקר על עדים. העדים ייצגו סיפורים מארצות רבות שהיו תחת השלטון הנאצי. לימים כתב האוזנר:

הנה עמדו בירושלים כמאה איש על דוכן העדים וגוללו את קורות השואה לפרטיה. העולם כולו האזין להם. השואה נעשתה על ידי כך נתפשת ומוחשית יותר. היא חדלה להיות חלום בלהות שאדם רוצה להתנער ממנו במהרה ולחזור אל המציאות.

המשפט יצר מפנה בתפיסה הציבורית של השואה וניצוליה. להאוזנר היה תפקיד משמעותי בכך.

האוזנר היה חבר כנסת בין השנים 1981-1965 מטעם המפלגה הליברלית העצמאית ושר בלי תיק בין 1974-1972. בין השנים 1988-1968 היה האוזנר יושב ראש מועצת יד ושם, שהתכנסה פעמיים בשנה. האוזנר ליווה אישי ציבור מהארץ ומהעולם בביקוריהם ביד ושם, בהם נשיא מצרים אנואר סאדאת בביקורו ההיסטורי. האוזנר הנחה כנסים, עצרות וטקסים ביד ושם וייצג את יד ושם בפורומים שונים ובכנסים בכל הארץ. בדבריו בישיבת מועצת יד ושם ב-1969, עמד האוזנר על הצורך להנחיל לעם את זיכרון השואה. הוא קבע כי עם ישראל

אינו תולש דפים מספר ההיסטוריה שלו. חיינו תמיד עם עברנו ולא התכחשנו לתופעותיו. ... עם יודע לאן הוא הולך אם הוא יודע גם מניין בא. ... הדור הראשון שלאחר השואה יכול היה רק לזעוק ולקונן עליה, כי איום ונורא היה השבר. אולם מה אומרת השואה היום לבני דורנו? ... הנוער הזה תובע לא רק את תחושת האסון על מה שקרה, אלא גם את פרטי הידע איך קרה הדבר.

לאחר שפרש מפעילות פוליטית התרכז האוזנר בהנצחת זכר השואה. הוא הרצה בכנסים על השואה וחיבר ספר על משפט אייכמן, משפט ירושלים (לוחמי הגטאות, 1980; ובהוצאה מחודשת - השואה בראי המשפט, עם עובד, 1988).

גדעון האוזנר נפטר בשנת 1990.