הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר מועצת יד ושם

הרב ישראל מאיר לאו הוא ניצול שואה, יושב ראש מועצת יד ושם והרב הראשי לשעבר לישראל וכן הרב הראשי לשעבר של תל אביב-יפו.

ישראל מאיר לאו נולד ב-1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי, פולין. בשנת 1942  גורשו רוב יהודי העיר לטרבלינקה. בין הנספים היה הרב משה חיים לאו, אביו של ישראל ורבה של פיוטרקוב.  ישראל בן החמש, שבאותם ימים כונה "לולק", ניצל מגירוש על ידי מספר מצילים – יהודים ולא יהודים.

בנובמבר 1944, במהלך סלקציה, הצליחה אמו חיה להצמידו לאחיו הגדול נפתלי, שנשלח למחנה עבודה. לולק גורש עם נפתלי למחנה לעבודת כפיה בצ'נסטוכובה ומשם לבוכנוואלד. בגיל שמונה שוחרר בבוכנוואלד על ידי כוחות אמריקאים. אמו חיה נרצחה במחנה ראוונסבריק.

בקיץ 1945 עלו ישראל ונפתלי לארץ ישראל שהיתה באותה עת תחת המנדט הבריטי. ישראל למד במוסדות רבים ללימוד תורה ותלמוד, והחל לעבוד כמורה לתנ"ך. הוא הדור ה-38 בשושלת רצופה של רבנים, ומילא תפקיד רב בבתי כנסת ושכונות רבות. הוא מונה לתפקיד הרב הראשי של נתניה, ולאחר מכן של תל אביב-יפו, וכן שירת כחבר מועצת הרבנות הראשית. בין השנים 2003-1999 היה הרב לאו הרב האשכנזי הראשי לישראל, ולאחר מכן חזר למשרתו בתור הרב הראשי לתל אביב-יפו.

כניצול השואה ויושב ראש מועצת יד ושם, הרב לאו עוסק באינטנסיביות בזיכרון השואה והנצחתה, באמצעות הרצאות ברחבי העולם ופרסום ספרים רבים, בהם ספרו רב-המכר "אל תשלח ידך אל הנער". במהלך כהונתו כרב הראשי לישראל פעל הרב לאו להעמקת קשרים עם מגוון קהילות דתיות לא יהודיות אותם הוא ממשיך לחזק.

הרב לאו נשוי ולו שמונה ילדים, נכדים ונינים רבים. הוא מחברם של ספרים רבים על ההלכה והמסורת. בשנת 2005 קיבל הרב לאו פרס ישראל למפעל חיים.