מהו בעצם 'פרויקט השילוחים'?
פרויקט השילוחים החל את דרכו בשנת 2008. מדובר בפרויקט מחקרי מקיף, המתנהל במסגרת המכון הבינלאומי לחקר השואה, ביד ושם. ועוסק בשילוחי היהודים לגטאות, למחנות עבודה, למחנות השמדה ולאתרי רצח במהלך מלחמת העולם השנייה. מטרתו היא לשחזר, במידת האפשר, את כל הטרנספורטים שיצאו בתקופת השואה מתחומי הרייך המורחב ומשטחי הרייך הגרמני: המדינות הכבושות, מדינות הציר והמדינות הגרורות. השילוחים נבחנים כתופעה מקיפה ועל־מדינתית, ולא כרכיב במחקר שנעשה על תולדות השואה בארץ מסוימת או בקהילה אחת בלבד. כמו גם, השילוח נבחן כאירוע היסטורי בעל משמעות משל עצמו, ולא כשלב טכני בלבד שבו הועברו היהודים ממקום אחד למשנהו. המיקוד בפרויקט הינו על מנגנון מערך השילוחים, כמו גם בדרגים הממשלתיים ובמעורבות הפקידות המקומית בערי המוצא השונות. מערך זה ממחיש את האופן שבו תורגם רעיון "הפתרון הסופי לשאלת היהודים" לממשוּת, ואת יכולתו לפשוט את זרועותיו עד לקצות תחום השליטה של הרייך השלישי. לכניסה וצפייה לחצו כאן
האם תוכלו לתת סקירה היסטורית קצרה על השילוחים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרויקט?
עד כה העלינו יותר מ-1,600 שילוחים לאתר 'פרויקט השילוחים'. בתחילה התמקדנו בתיעוד הטרנספורטים שיצאו מאוסטריה לכל היעדים והם הועלו לאינטרנט ב-2011. משם המשכנו במחקר מקיף על כל השילוחים שיצאו מאירופה לטרזינשטאט, ובכלל זה השילוחים שיצאו מפראג, מערי השדה למיניהן, מגרמניה, הולנד, וכן שילוחים שיצאו מטרזינשטאט למזרח. שלב זה הסתיים בשנת 2015. במקביל צוותי מחקר עסקו גם במחקר על השילוחים מיוון והשילוחים מצרפת. בשנת 2016 התחלנו מחקר על השילוחים במזרח אירופה וכמקרה בוחן נבחר אזור הוורתגאו (השטח שסיפחה גרמניה במערב פולין) .מינואר 2021 אנו חוקרים את השילוחים שיצאו מהגנרלגוברנמן (הממשל הכללי של שטחי פולין הכבושים שלא סופחו אל הרייך), אזור לובלין.
לאור המחקר שערכתם, האם המגורשים ידעו לאן פניהם מועדות?
הדרך אל מחנות ההשמדה ממערב ומרכז אירופה, ארוכה יותר ויהודים, לרוב, לא ממש ידעו לאן הם מובלים, בוודאי לא בשילוחים הראשונים. בפולין, לעומת זאת, ישנן עדויות רבות על ידיעות שהגיעו לגטאות מאנשים שהצליחו לברוח משילוחים, וידיעות על כך ששילוחים רבים פשוט נעלמים לבלי שוב. ידיעות גם הגיעו בנוגע לחיסול גטאות והשמדת יהודים. אך לפי העדויות, רוב היהודים לא האמינו לאפשרות שהגרמנים אכן משמידים יהודים. יחד עם זאת, הגרמנים ניסו, ולרוב הצליחו, להסתיר את תאריך חיסול הגטאות ולספק תואנות שונות לשילוחים. לדוגמא, בטרנוגרוד, עיירה ליד לובלין שבפולין, נדרש היודנראט לספק רשימה עם יהודים שכביכול מיועדים לעבוד בווהלין, אוקראינה. כמובן שכל 600 האיש שברשימה נשלחו לבלז'ץ ב-9 באוגוסט 1942.
מתי החל לפעול הפרויקט?
היוזמה להקמתו הייתה של פרופ' דוד בנקיר, ראש המכון דאז, בשנת 2007. המשימה הראשונית הייתה לכתוב את רציונל וחזון של הפרויקט, ולפתח מתודולוגיה המתאימה ותשתית טכנולוגית תואמת. ייחודו של הפרויקט, הינו במיקוד שלו – תיעוד מנגנון השילוחים. אנו מתחילים ברזולוציות הגבוהות ויורדים עד הנמוכות ביותר, עד לרמת נהג הקטר, אם יש לנו מידע על כך; חוקרי הפרויקט מנסים להגיע ולתעד שילוחים מכל מקום בו חיו יהודים, אפילו בכפרים הקטנים ביותר, אפילו אם אותם ישובים אינם מצוינים בפנקס הקהילות או באנציקלופדיית הגטאות. אפשרי אפילו תיעוד שילוחים של אדם אחד, כל זאת בהינתן אישוש מחקרי מספק לכך. השילוחים בוצעו באמצעות רכבות, משאיות, אניות, או עגלות סוסים וברגל; זהו הפרויקט הראשון ביד ושם שחוצה מאגרים ומשתמש בתיעוד הקיים במחלקות השונות; בנוסף אנחנו מנסים להגיע לתיעוד חובק עולם, בכל מקום בו אנו מאתרים חומרים; מאגר השילוחים משמש הן היסטוריונים והן כל מי שמבקש לדעת מה עלה גורל יקיריו.
מה מקומן של העדויות אל מול המסמכים ההיסטוריים?
במחקר על השילוחים במערב אירופה הייתה לנו האפשרות לעקוב אחר שילוחים פרטניים, בשל תיעוד נגיש מאד בן התקופה. בפולין, המצב הרבה יותר מורכב וכאוטי. בשל מחסור בתיעוד ומקורות בני הזמן, אנו משתמשים רבות בעדויות כתובות, מוקלטות, יומנים וכו', שנכתבו במהלך או לאחר המלחמה שחשיבותן במקרה דנן רבה.
האם תוכלו לשתף בגילויים חדשים בעקבות הפרויקט?
ב-28 ביוני 1942 יצאה מתחנת הרכבת אספנגבנהוף [Aspangbahnhof] שבווינה רכבת גירוש, שהגיעה למחרת, ב-29 ביוני, לטרזיינשטאט. 1,000 יהודים, רובם קשישים, נדחסו בשילוח זה, ה-29 במספר, ובהם גם שלוש אחיותיו של זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקן הנודע: מרי פרויד [Maria Moritz-Freud, 22/6/1861] בת ה-81, מספרה בשילוח IV/2-947 ; אדולפינה אסתר פרויד [Esther Adolfine Freud, 23/7/1862] בת ה-80, מספרה בשילוח IV/2-946 ; ופאולינה רגינה וינטרניץ-פרויד [Pauline Regine Winternitz-Freud, 3/5/1864] בת ה-78 שנשאה את המספר IV/2-936. (אחות רביעית רוזה [ Regina Deborah [Graf-Freud, 21/3/1860] בת ה-82, הגיעה לטרזיינשטאט בשילוח שיצא מווינה ב-27 באוגוסט 1942, בשעה 19:08, שילוח מס' 38, רכבת Da 507, ומספרה בשילוח היה שמספרה בשילוח היה IV/9-990 ]
בקיץ וסתיו 1942 נערך מבצע גירוש גדול מטרזיינשטאט וכמחצית מתושבי הגטו נשלחו, ב-19 רכבות, למחנות ואתרי השמדה במזרח. וכך ב-23 בספטמבר 1942, שלושה חדשים לאחר הגעתן של האחיות פרויד לטרזיינשטאט, נשלחו מרי ופאולינה ברכבת גירוש Bq-31o או Bq-13 שיעדה היה טרבלינקה. היה זה השילוח השלישי מטרזיינשטאט למחנה ההשמדה טרבלינקה, שהחל לפעול ביולי אותה שנה. רכבת הגירוש הגיעה למחנה ב-25 או ב-26 בספטמבר, כשעליה כ-1,980 יהודים. זמן קצר לאחר הגעתם הם הובלו הישר לתאי הגזים ונרצחו שם. עדות נדירה על הגירושים מספק הדוח של אסיר מחנה טרבלינקה, שמואל רייזמן, רואה חשבון מוורשה שגורש באוגוסט 1942 לטרבלינקה ועבד שם בכפיה. הוא בין העדים המועטים ששרדו מן המחנה. רייזמן העיד במשפטי נירנברג וסיפק עדות נדירה על הרכבות ועל אחת מהאחיות פרויד:
"הרכבת הגיעה מווינה. עמדתי על הרציף כשהוציאו את האנשים מהקרונות. אשה זקנה אחת פנתה לקורט פרנץ [קצין ס"ס בדרגת אונטרשטורמפירר, סגן מפקד המחנה באותה עת], הוציאה תעודת זהות ואמרה שהיא אחותו של זיגמונד פרויד הנודע. וביקשה שיתאימו לה עבודת משרד קלה. פרנץ בחן את תעודת הזהות שלה ואמר שכנראה חלה טעות, הוביל אותה ללוח זמני הרכבת ואמר שבעוד שעתיים נוסעת רכבת חזרה לווינה. היא יכולה להשאיר את כל מסמכיה ודברי הערך שלה במקום, ללכת לבית המרחץ ולאחר המקלחת יוחזרו לה כל מסמכיה וימתין לה אישור הנסיעה שלה לווינה. כמובן שאישה זו הלכה לבית המרחץ, משם היא כבר לא חזרה".
סיפור מעניין נוסף הוא סיפור שילוחו של יעקובוס ה. קאן, על שמו נקראת הכיכר בקריית יובל שבירושלים.
יעקובוס קאן היה בנקאי יהודי-הולנדי ידוע אשר נשלח, יחד עם אשתו אנה בשילוח מס. XXIV/7 שיצא ב-4 בספטמבר 1944 ממחנה Westerbrok ווסטרבורק שבהולנד והגיע ב-6 בספטמבר 1944 לגטו Theresienstadt טרזינשטט.
הוא נולד ב-12 ביולי 1872 בעיר האג למשפחת בנקאים, שייסדה וניהלה את בנק "Lisa & Kann" מהגדולים והמרכזיים בהולנד, שעם לקוחותיו נמנה גם בית המלוכה ההולנדי. עם מות אביו בשנת 1891, כשהוא בן 19 בלבד, לקח על עצמו יעקובוס את ניהול הבנק. בעקבות פרשת דרייפוס נחשף יעקובוס, חילוני מתבולל בהווייתו, לרעיון הציוני. ב-1897 השתתף כצופה בקונגרס הציוני הראשון בבזל והציע את שירותיו להרצל. יחד עם דוד וולפסון, לימים נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, הוא ייסד את בנק "אוצר התיישבות היהודים" במטרה לגייס את המשאבים למימון הרעיון הציוני. ב-1902 הוקם במסגרת אותה פעילות בנק אנגלו-פלסטין ביפו, לימים בנק לאומי. בקונגרס הציוני השביעי בשנת 1905 הוא נבחר לוועד הפועל המצומצם. בעשור הראשון של המאה העשרים, החלו מגיעים לארץ עולים בורגנים, שהתאחדו באגודת אחוזת בית במטרה לקנות את אדמות כרם ג'בלי הסמוך ליפו ולהקים שכונה יהודית. היות והשלטון העות'מני אסר על נתינים יהודים לרכוש קרקעות, מצא לכך יעקובוס, כאזרח הולנדי, פתרון ורכש עבור המתיישבים את 60 האדמות הראשונות באחוזת בית ורשם אותן על שמו. הוא שאיפשר את התחלת הבנייה העברית הראשונה בתל אביב עבור אותם מתיישבים שלא רצו לגור ביפו. בהמשך מונה לקונסול ראשון של הולנד בירושלים (1923-1927) אך נאלץ לשוב להולנד, כי האקלים הישראלי הקשה על רעייתו אנה. עם כיבוש הולנד בידי הנאצים נסגר הבנק Kann & Lisa ובני הזוג גורשו מביתם בהאג והחלו נודדים בין ערי מקלט. בחודש מאי 1943 הוא הצליח לקבל ממשרד הפנים "תעודת ברנפלד" המאשרת השתייכות לקבוצה מוגנת ואישור כזה סידר אף לעובדיו היהודים. בתקופה זו השילוחים למזרח היו בעיצומם. לאחר כחמישה חדשים, ב-29 בספטמבר הם נדרשו לעבור למחנה וסטרבורק, שם שהו עד לשילוחם לטרזיינשטאט. כעבור חודש, ב-7 באוקטובר, נפטר יעקובוס קאן. לפני פטירתו הוא רקם תוכניות לשיקום הולנד ובמיוחד בכל הקשור להונם של היהודים המגורשים. בלווייתו נכחו חברים ציונים רבים כמו גם הרב ליאו בק, רבה הראשי של ברלין. אשתו אנה נפטרה זמן קצר לפני שחרור הגטו, ב-28 באפריל 1945. היא הספיקה לקבל, יחד עם כ-1,200 יהודים אחרים מטרזינשטט, אישור יציאה לשוויצריה, אולם זה הגיע מאוחר מדי עבורה.
כניסה לפרויקט
