ראיון עם ד"ר אדיטה גברון, היסטוריונית

ד"ר אדיטה גברון היא פרופ' עמיתה במחלקה ללימודי יהדות וראש המרכז ללימודי ההיסטוריה והתרבות של יהודי קרקוב באוניברסיטה היאגלונית בעיר. ד"ר גברון מומחית לתולדות יהודי פולין במאה ה-20 ולתולדות השואה. באמתחתה מגוון פרסומים על תולדות יהודי קרקוב לפני ובמהלך השואה. כמו כן היא מכהנת כנשיאת מועצת המנהלים של קרן מורשת יהודי גליציה, המפקחת על מוזיאון גליציה בקרקוב. ד"ר גברון היתה חלק מצוות התכנון של מוזיאון המפעל של אוסקר שינדלר בקרקוב וכן חברה במועצה המייעצת לפרוייקט האירופי לתשתית מחקרית על השואה (EHRI). נוסף על כך מכהנת ד"ר גברון כיועצת למרכז טאובה לחידוש החיים היהודיים בפולין. 

ביקשנו לקיים עם ד"ר גברון ראיון על החיים היהודיים בקרקוב לפני השואה, במהלכה ואחריה, מנקודת מבט של חוקרת וחברת הקהילה היהודית בעיר כיום.

האם תוכלי לאפיין את הקהילה היהודית בקרקוב? מה ייחודה וחשיבותה?

הקהילה היהודית בקרקוב היתה ייחודית בהקשר של יהדות פולין בשל סיבות רבות. זו היתה אחת מהקהילות הראשונות שהוקמו בפולין, ועוד בתקופת ימי הביניים היוותה קהילה משגשגת וחלק מן העיר. יהודי קרקוב היו ידועים לא רק בשל ההשפעה התרבותית והחברתית שלהם אלא גם בזכות ההישגים האינטלקטואלים שלהם: היה להם חלק בהפיכתה של קרקוב לאחד מהמרכזים החשובים ביותר של לימודים דתיים במאה ה-16, והם תרמו לייסוד המרכז האקדמי בקרקוב בדורות מאוחרים יותר.

הקהילה היהודית בקרקוב היתה אחת מהקהילות המגוונות ביותר - גם היהודים האולטרה-אורתודוקסים וגם היהודים הליברלים והמתבוללים היו מיוצגים בקהילה. השרידים הפיזיים קיימים בקרקוב כיום, ועקבות הנוכחות היהודית בעיר גלויים לכל, לא רק ברובע היהודי. יהודי קרקוב, בעיקר מאז המאה ה-19 היו ידועים בשל ההתערות המשמעותית שלהם בחברה ובתרבות הפולנית, לא רק בשל העובדה שאחוזים גדולים מהם דיברו פולנית, אלא גם מכיוון שרבים בקהילה לקחו חלק בתרבות הפולנית ובחיים החברתיים והאינטלקטואליים, וכן היו מעורבים פוליטית בתנועה הלאומית הפולנית.

האם ניתן לדבר על השפעה יהודית על העיר קרקוב?

בהחלט. ניתן להבחין בהשפעה יהודית על העיר קרקוב בכמה תחומים: כלכליים, חברתיים ואינטלקטואליים. היהודים תרמו לצמיחה העירונית של העיר החל מימי הביניים וכלה במאה ה-20. יהודים היו היועצים והבנקאים של משפחת המלוכה בימי הביניים המאוחרים, וכן אדריכלים ומשקיעים שעזרו לשנות את פני העיר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בחיי היום-יום בקרקוב, ובמיוחד ברובע קז'ימיש, התושבים המקומיים לא היו יכולים לדמיין את השווקים הפתוחים ללא הסוחרים היהודים. בין הפוליטיקאים ואישי הציבור החשובים ביותר של העיר ניתן למנות את יוזף סארה (Jozef Sare) ואת יהושע טהון (Ozjasz Thon).

בסוף המאה ה-19 עם שילובו של רובע היהודים קז'ימיש בעיר, האם חל שינוי במעמד היהודים בעיר?

עם הכללתו של רובע קז'ימיש בתחומי העיר קרקוב נעשו בו כמה שינויים. החומות שהקיפו את הרובע היהודי נהרסו והיהודים היו יכולים לנוע ולהתיישב בכל חלקי העיר ללא הגבלה. נתיב הנהר שהפריד בין רובע קז'ימיש לבין העיר השתנה לנתיב חדש כך שלא הפריד עוד בין הרובע לבין העיר עצמה. ההחלטה הפורמלית לכלול את הרובע בתחומי קרקוב איפשרה הזדמנויות חדשות לתושבי הרובע ועודדה שינויים לרוב. יהודים רבים, שלא רצו לגור ברובע היהודי ואשר יכלו להרשות לעצמם דיור ברמה גבוהה יותר עברו לחלקים אחרים של העיר, ובמקרים רבים הם התגוררו ועבדו בצוותא עם נוצרים. החל מאמצע המאה ה-19 נבנו בתי כנסת חדשים ראשית מחוץ לרובע היהודי, ולאחר מכן מחוץ לגבולות קז'ימיש. העובדה שלראשונה יהודים חיו במרכז העיר, או קרוב למרכז, שיפרה את תנאי חייהם של יהודים רבים וסיפקה להם הזדמנויות מקצועיות ועסקיות רבות. חשוב לציין שבתקופה זו יהודים החלו גם לקחת חלק חשוב בזרועות השלטון המקומי של קרקוב.

מהי ההבחנה בין תפישת היהודים את זהותם לבין תפישת הסביבה אותם? האם נתפשו כחלק מהעיר?

טרם המלחמה, עד 1939, היהודים היוו כ-25 אחוזים מתושבי העיר. בכל הקשור להגדרה עצמית ניתן להבחין בהבדלים בין יהודים אורתודוקסים, שחיו בעיקר בקז'ימיש, ובין יהודים ליברלים ומתבוללים שהיו מזוהים יותר עם רובעים אחרים של העיר. תפישת הסביבה את היהודים היתה תלויה במיקום של היהודים ובמידת ההתערות שלהם בחברה הפולנית. אולם, יהודי קרקוב ככלל, נחשבו כחלק אינטגרלי מהעיר ולא ניתן היה להתעלם ממעורבותם באספקטים שונים בחיי העיר.

מה היתה השפעתה של הקמת הרפובליקה הפולנית לאחר מלחמת העולם הראשונה על יהודי קרקוב ועל מרקם היחסים בינם לבין סביבתם?

הקמתה מחדש של פולין העצמאית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הביאה תקוות רבות ליהודי פולין, אך תקוות אלה לוו לעתים גם בחששות. חשוב להדגיש שהיו קבוצות של יהודים שלקחו חלק פעיל במאבק לעצמאות פולין במאות ה-19 וה-20, ויהודים רבים חגגו את ימי העצמאות של המדינה מאז 1918. גם אמנת ורסאי וגם החוקה החדשה של פולין הבטיחו את החופש הדתי והתרבותי ליהודי פולין. התהליך של איחוד שלושת חלקי פולין, שהיו תחת שליטת אוסטרו-הונגריה, פרוסיה ורוסיה, ארך כמה שנים ועמו גם תהליך השוואת מעמדם של היהודים באזורים אלה. יהודים קיבלו שוויון זכויות, אך עם הזכויות באו לעתים גם דרישות חוקתיות. הגישה למערכת החינוך הפולנית, האזרחות הפולנית והייצוג הפוליטי של יהודים ברמה הארצית והמקומית - כל אלה הפכו את היהודים לשותפים לשכניהם הנוצרים - לפחות בתחומים מסוימים. הקשרים החדשים שנוצרו בין יהודים לנוצרים הביאו להרחבת הידע ולשיפור ההבנה בין שתי הקבוצות, ואולם גם התפתחויות אלה לא מנעו את האנטגוניזם בין העמים. צמיחתה של קהילה יהודית והנוכחות המוחשית, ההולכת וגוברת, של יהודים בחיי התרבות והפוליטיקה הפולניים לא נתפשו בעין יפה בקרב מפלגות הימין והמפלגות הלאומניות-קתוליות. הרעיונות של אותם גורמים לא פעם הובילו גם למעשים אנטישמיים.

מה מידת ההשתלבות של היהודים בתחומי החיים בקרקוב בין שתי מלחמות העולם? כחוקרת באוניברסיטה היאגלונית, האם תוכלי להתייחס להשתלבותם של סטודנטים וסגל יהודי באוניברסיטה בתקופה זו?

המעורבות של היהודים בחיי היום-יום של קרקוב היתה משמעותית בכל חלקי העיר וניכרה כמעט בכל תחומי החיים, אך עם זאת היו מגבלות בכל הקשור לפעילויות משותפות ולחיים משותפים. בדרך כלל, היחסים החברתיים בין רוב הנוצרים ליהודים הסתיימו בכניסה לבתים הפרטיים. באוניברסיטה היאגלונית, המספר ההולך וגדל של מרצים וסטודנטים יהודים היווה אתגר עבור הקהילה האקדמית ומידי פעם, המתחים האלה באו לידי ביטוי בפעולות של סטודנטים נוצרים ובדמות סנקציות כגון "ספסלי הגטו" עבור הסטודנטים היהודים בכיתות.

כיצד המצב הכלכלי והפוליטי בפולין במחצית השנייה של שנות ה-30 (אחרי מותו של פילסודסקי) השפיע על יהודי קרקוב?

למשבר הכלכלי ולמצב הפוליטי בשנות ה-30 היו השפעות שליליות על היהודים; נמתחה ביקורת על חלקם בשוק המקומי, ובקרב הזרמים הקיצוניים של החברה הנוצרית נעשו ניסיונות להגביל את המעורבות היהודית בכלכלה. הגישה של היהודים למקצועות מסוימים הוגבלה והם היו חשופים לחרמות כלכליים ולתקיפות אנטישמיות. יתכן שניתן היה להתרשם כי יהודים מתבוללים שהתערו בהצלחה בחברה הפולנית נפגעו פחות מן האנטישמיות לאחר מותו של פילסודסקי, אולם המצב בגרמניה עתיד היה להוכיח שמדובר ברושם מוטעה.

מה ייחודו של גורל יהודי קרקוב בשואה? האם מעמדה של קרקוב בגנרל-גוברנמן השפיע על עתיד יהודי העיר? האם היותה של קרקוב מרכז תרבותי-אינטלקטואלי השפיעה על אופי הטרור הנאצי בעיר?

מצבם של יהודי קרקוב תחת הכיבוש הגרמני היה ייחודי בשל העובדה שהעיר הפכה לבירת הגנרלגוברנמן ולכן מספר החלטות בנוגע לאוכלוסיה היהודית של פולין נוסו לראשונה בקרקוב, או יושמו בעיר בהקפדה יתרה. קרקוב היתה אמורה להיות אחת הערים הראשונות בפולין ללא יהודים, ולכן כבר בראשית 1940 החלו הגרמנים לגרש באופן מתוכנן ושיטתי יהודים מהעיר. מאפיין ייחודי נוסף של קרקוב הוא שהגטו המקומי הוקם מחוץ לרובע היהודי ומרוחק מהמרכז - בשונה ממקומות רבים אחרים.

האם תוכלי להרחיב מעט על ההנהגה הרשמית וההנהגה האלטרנטיבית בגטו קרקוב, על המתח ביניהן ועל יחסו של הציבור לשתי ההנהגות?

אם קודם המלחמה חיו בקרקוב בין 65-68 אלף יהודים, הרי שהמספר צומצם מיד לאחר תחילת המלחמה ל-15-17 אלף יהודים, שהורשו לגור בתחומי העיר עם הקמת הגטו. בין היהודים שגורשו או שברחו מהעיר היתה קבוצה של מנהיגים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים. מתוך שכבת המנהיגות שנותרה בקהילה היהודית, נבחרו חברי היודנראט הראשונים של קרקוב, אך אלה לא הצליחו לעמוד בציפיות הגרמנים. לכן הנאצים החליפו את חברי ההנהגה היהודית בנציגים שנתפשו כיותר "צייתנים" לגרמנים. רבים מיהודי הגטו הבינו את תפקיד היודנראט כמי שאמורים לאזן בין הנאמנות ליהודים לבין הניסיון למלא אחר פקודות הגרמנים. ביקורת רבה נמתחה על המשטרה היהודית בקרקוב, שהיתה הארגון השנוא ביותר בקרב היהודים. ההנהגה היהודית האלטרנטיבית שפעלה כנגד הרשויות הגרמניות, הוקמה דווקא לא בגטו אלא מחוצה לו - על ידי חבורת צעירים שייסדו את המחתרת היהודית.

מה היה יחסה של האוכלוסייה הפולנית המקומית למדיניות האנטי-יהודית של הגרמנים נגד יהודי קרקוב? האם גורל יהודי קרקוב היה תלוי גם ביחסיהם עם הסביבה?

האוכלוסייה הפולנית המקומית לא שיתפה פעולה באופן המוני עם הגרמנים ביישום המדיניות האנטי-יהודית, אך עם זאת אנחנו יכולים להצביע על מקרים שבהם פולנים הזדהו עם פעולות שהופנו כנגד יהודים. רוב התושבים הלא-יהודים התמקדו בהישרדות שלהם, בין אם מתוך פחד או מתוך אמביוולנטיות1 נמנעו מלעזור לשכניהם היהודים. הניסיון המאורגן הראשון לעזור ליהודים החל על ידי הז'יגוטה2 רק כאשר הגטו עמד להיות מחוסל, אך היו מקרים רבים של תמיכה אינדיבידואלית,  בעיקר של פולנים נוצרים שסייעו ועזרו למכריהם וחבריהם היהודים. היו גם המקרים האחרים, בהם פולנים הסגירו יהודים לגרמנים או שסחטו אותם, אך שכיחותם בקרקוב היתה פחותה מאשר בשאר הערים הגדולות ובגטאות הגדולים. 

לגבי ההתנגדות, חברי המחתרת היהודית קיבלו סיוע מהפולנים, אך סיוע זה נפסק ברגע שפעולות הלוחמים היהודים נגד הגרמנים מחוץ לגטו הובילו לתגובות קשות של הגרמנים כלפי המחתרת הפולנית.

• 1. כוונתי, שהאוכלוסיה הלא יהודית היתה אמביוולנטית הן ביחסה למדיניות הגרמנית נגד היהודים והן ביחס לגורלם הטראגי של היהודים. רבים לא הגיבו משום שלא חשו אחראים לגורל היהודים על מנת לסייע להם (העמדה ש"יהודים אינם חלק מאיתנו, הפולנים"). היחס האמביוולנטי, לדעתי, היה הגורם המשפיע על הימנעות הפולנים מתגובה או ממתן סיוע ליהודים.
• 2. המועצה להצלת יהודים במחתרת הפולנית, שזכתה בדיעבד בתואר חסיד אומות העולם.

כמה מבין יהודי קרקוב שרדו את המלחמה? האם היו ניסיונות לחידוש החיים היהודיים בקרקוב לאחר השחרור?

בערך 10-11 אחוזים מיהודי קרקוב שרדו את השואה, אולם חלקם לא שבו מעולם לעיר הולדתם. רוב הניצולים היו היהודים שנמלטו לשטחי המזרח והעבירו את שנות המלחמה בברית המועצות. אלה ששרדו בקרקוב ואלה שחזרו לעיר ניסו להקים מחדש את הקהילה היהודית בעיר. מספר היהודים שנרשמו כתושבים קבועים של קרקוב (היו רבים שהיו תושבים זמניים בקרקוב מכיוון שהעיר שימשה גם כנקודת מעבר מרכזית לפליטים) נע בין 6,000-7,000 בני אדם. רבים מהמוסדות היהודים בעיר הוקמו מחדש, כולל הקהילה הדתית וארגונים פוליטיים שונים. רוב המוסדות הללו לא שרדו יותר מכמה שנים מכיוון שהאוטונומיה היהודית בפולין הוגבלה על ידי השלטונות הקומוניסטים. לאחר שלושה גלי הגירה גדולים ובעקבות תהליך של נטישת הזהות היהודית בקרב יהודים רבים, מספר היהודים בקרקוב צומצם באופן דרסטי. היום, יותר מ-20 שנה לאחר הקמת פולין העצמאית והדמוקרטית, ישנה תחיה של חיים יהודים בעיר וכמה מאות יהודים חיים כיום בקרקוב.

היום, סיפורה של קרקוב היהודית מוכר בעיקר באמצעות הסרט רשימת שינדלר. במה תרם או הזיק ייצוג קולנועי זה של השואה לזיכרון השואה והיהודים בקרקוב?

המקום של רשימת שינדלר בהעלאת המודעות לסיפורם של יהודי קרקוב ולתקופת השואה בעיר הינו חשוב ביותר. העובדה שמיליוני תיירים מבקרים בקז'ימיש מאז 19933 קשורה בעיקר לתהודה שיצר הסרט. עם זאת, הסרט יצר בלבול מהותי בתפישת ההיסטוריה המקומית. המיקום של הגטו, וחלק מהדמויות והאירועים כמובן שונו בהתאם למטרות הסרט, אך אנשים רבים לא מבינים את ההבדל שבין ההיסטוריה האמיתית לבין הייצוג הקולנועי שלה. ככלל, הסרט נעשה באופן זהיר תוך שימת לב לאלמנטים המקוריים של המציאות ההיסטורית והיה ניסיון לצלם את הסצינות במקום בו התרחשו המאורעות. עם זאת, היבטים רבים עברו תהליך של הכללה והשטחה - בעיקר בשל התחשבות בקהל הצופים המיועד, שלרובו יש ידע היסטורי ותרבותי מוגבל מאוד. נקודה חשובה מבחינה סוציולוגית והיסטורית היא העובדה שהסרט העלה למודעות של תושבי קרקוב ופולין כולה את הסיפור של יהודי העיר.

כיצד קרקוב ורובע קז'ימיש בפרט נעשתה לסמל לחיים יהודיים ולתרבות יהודית בפולין?

רובע קז'ימיש הפך להיות סמל לחיים יהודיים בעיקר משום שמבנהו העירוני נותר פחות או יותר כשהיה לפני מלחמת העולם השנייה. למעשה הוא מהווה אחת מהדוגמאות הנדירות לרובע יהודי עם בתי כנסת (שחלקם עוד בשימוש), בתי קברות ומורשת תרבותית שעודנה נוכחת. ייחודו וסמליותו של הרובע בחידוש החיים היהודיים, טמונה לא רק בשימור ההיסטוריה והמורשת, אלא גם בתרבות היהודית ובחיים החברתיים והדתיים העכשוויים. קז'ימיש, על בתיו המקוריים, מהווה אכסניה למוסדות רבים המנחילים ידע על העבר, הנצחה והסברים על המציאות כיום.

כחברת הקהילה היהודית בקרקוב כיום, האם את סבורה שהקהילה רואה עצמה כיורשת וכממשיכת דרכה של הקהילה היהודית ההיסטורית בעיר? האם תוכלי לספר על החיים היהודיים העכשוויים בקרקוב?

הקהילה היהודית בקרקוב, קטנה ככל שתהיה (בהשוואה לקהילה שהתקיימה בעיר לפני המלחמה), אכן רואה עצמה כממשיכה של הקהילה היהודית ההיסטורית ותפישה זו כוללת לא רק התרפקות על עבר מפואר אלא גם אחריות ומחויבות רבה. הקהילה היהודית הדתית (Wyznaniowa Gmina Żydowska w Krakowie) היא הנציגה הרשמית של היהודים בקרקוב, אך ישנם יהודים מקומיים רבים המזדהים כפולנים, או כבעלי שורשים יהודיים ושאינם חברים בקהילה, ויש המשתייכים לארגונים יהודיים כגון המרכז הקהילתי היהודי (JCC Krakow) או להתאגדות החברתית תרבותית היהודית (TSKŻ). לאחרונה החיים היהודיים בקרקוב נעשו מגוונים יותר על ידי שני ארגונים – חב"ד ובית קרקוב (קהילה רפורמית). כל שנה גדל מספר החגיגות של חגים יהודיים, טקסים אישיים כגון חתונות, חגיגות בר ובת מצווה. יתרה מכך, החיים היהודיים היומיומיים נעשים תוססים ובולטים יותר. חשוב לציין את תפקידו של הרב בועז פש, הרב הראשי של העיר, שמחלק את זמנו בין קרקוב לבין ירושלים.

האם מוסדות ואירועים פומביים יהודיים בקרקוב כיום מייצגים מעין רנסנס יהודי פולני? האם הם מייצגים את התרבות היהודית או את הנצחתה? האם מדובר בתופעה מקומית או כלל פולנית? מיהו הקהל של אותם מוסדות ואירועים?

אירועי תרבות יהודית הנערכים בקרקוב – כדוגמת פסטיבל התרבות היהודית בקז'ימיש, מייצגים את העניין המתחדש בתרבות יהודית. בדרך כלל מדובר בשילוב של הנצחה בצד תרבות יהודית ממשית. רוב הקהל בפסטיבלים, אירועי תרבות, הרצאות ושיעורים וקונצרטים, אינו יהודי. הפסטיבל ומגוון המוזיאונים המוקדשים להיסטוריה ולתרבות יהודית (כדוגמת מוזיאון גליציה), היו בתחילה תופעה מקומית, שבעקבות הצלחתה התפשטה לערים ולמקומות אחרים. עתה, מדובר בתופעה פולנית, שקרקוב משחקת בה תפקיד חשוב. 

אם ננסה לאפיין את הקהל הפוקד אירועים ומוסדות אלה, הרי שהוא מגוון. אין קבוצת גיל דומיננטית, אך כל קבוצה נמצאת שם מסיבה אחרת, ביניהן: עניין בהיסטוריה או ביהודים שאבדו בפולין, עניין בתרבות יהודית ובספרות, התייחסות למורשת היהודית כחלק מן המורשת הפולנית, פתיחות לתרבויות אחרות, נוסטלגיה וכו'.

במהלך השנים התגבש סוג של ייצוג של העולם היהודי באמצעות פולקלור, כמאכלים מסורתיים וכמוסיקה. מה דעתך על אופן הייצוג הזה? האם את רואה בו ייצוג מורכב ורב רבדים או נטיה נוסטלגית או אף סטריאוטיפיזציה של הזיכרון?

אחד מאופני הייצוג הראשונים של התרבות היהודית בקנה מידה נרחב היה באמצעות פולקלור, מאכלים ומוסיקה, ייצוג זה הפך לדוגמא לסטריאוטיפיזציה של הזיכרון. היום ניתן להבחין בייצוג מתוחכם ומגוון יותר של התרבות היהודית – שנעשה בהשתתפות אמנים יהודים מרחבי העולם – ומתמקד לא רק בתרבות העבר כי אם בתרבות היהודית החיה והתוססת של ההווה. 

תרבות יהודית בימינו באה לידי ביטוי לא רק על ידי מוזיקת כליזמר וסיפורים מן העיירות היהודיות (שטעטלך), אלא גם דרך תרבות ישראלית בת זמננו, דרך תחיית ספרות היידיש ובאמצעות מופעי האוונגרד היהודי ממגוון ארצות.

לסיכום, כיצד את רואה את עתידה הפולני-יהודי של קרקוב ואת עתידו של הזיכרון היהודי ואת עתידה של הקהילה המקומית?

באשר לזיכרון ולהנצחת העבר היהודי העשיר והשואה – ישנן יוזמות רבות, פרויקטים ומוסדות המעורבים בכך, וכמובן עבודה שיש עוד לעשות. יש להדגיש גם את העניין הגובר בהיסטוריה, בתרבות ובספרות יהודית בקרב צעירים; אחת מתוצאותיו של תהליך זה היא התפתחות המחלקה ללימודי יהדות באוניברסיטה היאגלונית [בקרקוב]. כרגע המחלקה מונה כ-150 סטודנטים ו-15 דוקטורנטים והמחלקה עתידה להפוך בקרוב למכון ללימודי יהדות. כמו כן, ישנם סטודנטים המתעניינים בלימודי השואה ובהיסטוריה ישראלית בת זמננו. נוסף על המוזיאונים והמרכזים התרבותיים ישנו גם מרכז אקדמי – המרכז ללימודי ההיסטוריה והתרבות של יהודי קרקוב – העוסק בהיסטוריה היהודית המקומית ובזכרהּ.

בהקשר הפולני הכללי, אני יכולה להבחין בהיבטים חיוביים רבים, הן בחיים היהודיים הקהילתיים בקרקוב והן בזיכרון ובהנצחה של העבר היהודי. ישנה קהילה יהודית דתית וכן מרכז חברתי תוסס (JCC Krakow), ישנם יותר ויותר צעירים המעורבים בחיים היהודיים, גם אם חלקם מגיעים מנישואים מעורבים בין שתי תרבויות ושתי דתות. למרות הכל, חיים יהודיים קיימים ומקובלים, ונעשו לחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני.