ראיון עם רוני לוסטיג, מנהל המוזיאון למורשת יהדות הונגריה

רוני לוסטיג מנהל את המוזיאון למורשת יהדות הונגריה בצפת, תפקיד שהתבקש למלא על ידי עמותת המוזיאון לאחר פרישתו של אביו, יוסף, ששימש כמנהל מאז ייסודו של המוזיאון. הוא בעל תואר שני בשימור היסטורי מבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. ביקשנו לשמוע ממנו על הקמתו ועל פועלו של מוזיאון ייחודי זה, המציג את סיפורה של קהילה גדולה ומפוארת בת אלף שנים במרכז אירופה ואת חורבנה הכמעט מוחלט בתקופת מלחמת העולם השנייה.

כיצד עלה הרעיון להקים מוזיאון המתמקד ביהדות הונגריה? מי הגה את הרעיון ומה אפיין את קבוצת האנשים שפעלו להקמתו?

הרעיון להקמת המוזיאון עלה באמצע שנות השמונים, לאור העובדה כי סיפורה של היהדות הדוברת הונגרית לא מצא ביטוי ראוי ומקיף דיו במסגרת מוסדות ההנצחה שפעלו באותה תקופה בישראל. התחושה שאיחדה את מייסדי המוזיאון, שנוסד בשנת 1987, הייתה כי יש להקים בית אשר יתמקד בסיפור מורשת עברם ויהווה מקום משמרת עבור פריטים, חפצים ומסמכים שישפכו אור על ההיסטוריה המורכבת והמשמעותית של קהילתם. עניין מיוחד היה בהדגשת החיים שקדמו לתקופת השואה, מידע שכמעט ולא זכה לסקירה פומבית ולמקום הראוי לו עד אז. כך ניתן היה להמחיש את גודל השבר שחוותה קהילת יהודי הונגריה. חברי העמותה אשר ייסדו את המוזיאון ייצגו את כל רובדי החברה הישראלית: בני ההתיישבות העובדת, חניכי תנועות הנוער, נציגי המגזר הדתי, אנשי מדע, נציגי ציבור, אנשי עסקים ואנשי חינוך ואקדמיה. ההחלטה להקים את המוזיאון בצפת נעוצה בעובדה כי יוזמי הרעיון, הוריי - חוה ויוסף לוסטיג, מתגוררים בצפת והם אלה שהפיחו את רוח העשייה והשכילו למצוא אכסניה מכובדת למוסד בעיר.

האם תוכל לתאר את שלבי הקמת המוזיאון עד לפתיחתו בתחילת שנות ה –90?

בני הזוג יוסף וחווה לוסטיג, שניהם ניצולי שואה מהונגריה, עלו לארץ לאחר המלחמה. תחילה הגיעו להכשרה בקיבוץ כפר גלעדי, בהמשך עברו לקבוצת כנרת ובסופו של דבר, התיישבו בקיבוץ בית-העמק. שניהם השלימו את לימודיהם והשתלבו במערכת החינוך. הרעיון להקים את המוזיאון התעורר אצלם בשנות השמונים, כאשר נוכחו לדעת כי למורשת יהודי הונגריה אין כל ייצוג במוזיאונים להנצחת השואה בארץ. לכן, גמלה בליבם ההחלטה לפעול לקידום הנושא: יחד עם כשלושים חברים דוברי הונגרית מצפת ומסביבתה, הקימו בני הזוג עמותה שתפקידה היה לאסוף חומר ולתעד את הקהילות דוברות ההונגרית בשטחי הונגריה, טרנסילבניה, סלובקיה, יוגוסלביה ההיסטורית ורוסיה הקרפטית. השמועה על הקמת המוזיאון עשתה לה כנפיים: בפרק זמן קצר ביותר מצא המוזיאון בית בבניין ה"סראייה", בית המושל התורכי לשעבר והמקום הפך למשכן הקבע של המוזיאון. מנקודה זו ואילך החלו לזרום אל ארכיון המוזיאון פריטים אישיים ומסמכים שהתקבלו בהתרגשות רבה אל ידיהם האמונות של צוות מקצועי אשר הופקד על קבלת החומרים, שימורם והצגתם.

כיצד אתה, כמנהל המוזיאון, רואה את מטרות פעילותו של המוזיאון?

אני רואה בנקודת הזמן בה אנו מצויים את שלב המעבר בין שלביה האחרונים של תקופת איסוף החומרים והדאגה לשימורם של הפריטים ששרדו, לבין תהליך עיבוד המידע והנגשתו לדור העתיד. יעדו העיקרי של המוזיאון הוא להמשיך ולהוות משאב חינוכי רלוונטי ולהציע את נכסיו לצרכי לימוד ומחקר להבנת מקומו של העבר במורשתה של החברה בה אנו חיים.

באילו נושאים עוסקות התערוכות המוצגות במוזיאון? אילו פעילויות הוא מציע ולאילו קהלי יעד?

המוזיאון מציע למבקר סיור מרתק בין מוצגים הקשורים לחיי המשפחה והפרט, תוך שימת דגש על מקומה של הקהילה בחיי בניה ובנותיה. התצוגות מאפשרות התבוננות אינטימית וייחודית מבעד לסיפורם של חפצים ומוצגים ובכך באה גם לידי ביטוי מורכבותה ועושרה של המסורת הייחודית של הקהילה הדוברת הונגרית. על כתלי המוזיאון משתקפים תיעוד וזיכרונות של עולם החינוך היהודי, המדע והטכנולוגיה, תרומתם של יהודי הונגריה לחברה בה חיו, מסורות משפחתיות, מנהגי חגים, עיצוב ואמנות, עולם התורה והישיבות, הציונות והקשר לארץ ישראל, ספרות ושירה ואוספים ייחודיים רבים אחרים. כאמור, המוזיאון הקפיד להדגיש את החיוניות ואת העשייה המגוונת של בני הקהילה לאורך הדורות, על כל תחומי החיים המוכרים לנו בעולמנו אנו. על רקע זה, מוצגת תקופת השואה והאובדן שנוצר בעקבותיה. נושאי השואה העיקריים המוצגים במוזיאון הם: האנטישמיות בהונגריה לפני פלישת הגרמנים אליה, הגיוס לעבודת הכפייה, הגירוש למחנות ההשמדה, עליית מפלגת צלב החץ וצעדות המוות. כמו-כן, מתועדים ומוצגים מאמצי ההצלה בתקופת המלחמה.

מהי ייחודיותו של המוזיאון בעיניך? במה הוא שונה מאתרים אחרים להנצחת קהילות?

ייחודו של המוזיאון טמון בעיקר באופיו האינטימי ובקשר המיידי והבלתי אמצעי אל הסיפור שמאחורי המוצג. המקום מעוצב כמארג תכנים עשיר ביותר באווירה ביתית ואנושית מאד. רבים מהמבקרים פוקדים את המוזיאון בגלל המידע הרב אודות הקהילות ומערכת המידע המקיפה הכוללת נגישות לאינפורמציה על משפחות, נספים וניצולים. על פי רוב ימצא המבקר מידע מקיף בנוגע לשאלות הישירות על קרוב משפחה זה או אחר ואף הרבה מעבר לכך. רוב מבקרינו יוצאים מהמוזיאון כשבאמתחתם תיעוד ייחודי, ולפעמים נדיר ביותר, על אשר אירע במחוזות העבר של אבותיהם. מאז היווסדו של המוזיאון הקפידו פרנסיו לקלוט כל חפץ, תצלום, מסמך או פריט אחר, ולשייכו לקהילת מוצאו, תוך אזכור שם התורם ומשפחתו. היום נהנים המבקרים מפירות תהליך זה המאפשר להם נגישות נדירה למגוון רחב ביותר של פרטי מידע הקשורים לשאלות הנוגעות לעברם הספציפי של בני משפחותיהם.

אילו תגובות אתם מקבלים מהמבקרים במוזיאון לאורך השנים?

רוב המבקרים משתאים מכמות הפריטים והמידע שהצטברו במהלך השנים בארכיון המוזיאון ומהדרך בה הם מוצעים באופן מיידי לצורך מחקר שורשי המשפחה או הקהילה. הרשת שנטוותה בין המוצגים ופריטי המידע, בין תורמי הפריטים ובין יוצאי קהילת היהדות הדוברת הונגרית, מאחדת על גביה עשייה מרגשת וקשר מתמשך עם בני הדורות הצעירים.

רבים מיוצאי הקהילה נוהגים לחגוג אירועי משפחה משמעותיים בין כתלי המוזיאון, על רקע הסמלים ומראות העבר והמורשת. מנהג זה מבטא את מקומו המשמעותי של המוזיאון עבורם.

האם תוכל לשתף אותנו בסיפור מיוחד או באנקדוטה הזכורים לך לגבי אחד מהפריטים המוצגים במוזיאון?

לפני מספר שנים הגיעו אל המוזיאון בני-זוג מאחד הקיבוצים בצפון הארץ. האיש הגיע לארץ כילד בן שלוש, במסגרת עליית הנוער, עם הקמת המדינה, כשברשותו תמונה שלו, עליה היה כתוב שמו: טומי. מאז ועד לאותו ביקור לא היה לאיש כל קצה חוט לגבי עברו ומה בעצם היה שמו האמיתי. הודות להתעקשותה של אשתו, פנו בני הזוג לארכיון. צוות המוזיאון הוציא אל השולחן אלבום תמונות של בתי היתומים שהוקמו בהונגריה לאחר המלחמה, ושם נמצאה באחד הדפים, תמונתו של טומי הילד. הייתה זו אותה תמונה שהאיש החזיק ברשותו, המציגה ילד בלונדיני הנוגס מתפוח עץ עסיסי. מכאן, כבר הייתה הדרך קלה לאיתור שמו המלא, כולל פרטים נוספים ומרגשים אודות אחותו ואימו, שאת מקום קבורתה איתרנו בבודפשט. מאז נוהג האיש להתייחס אל המוזיאון שלנו כאל ביתו השני, כי כאן הושלמה מלאכת פענוח זהותו וכאן לראשונה למד על בני משפחתו היקרים שאותם לא פגש מאז ילדותו.

לסיכום, כיצד אתה רואה את תפקידך כמנהל המוזיאון וכיצד אתה רואה את פעילותו ואת מקומו של המוזיאון בהנצחת השואה בשנים הבאות?

המוזיאון ימשיך את דרכו כמקור למידע וכמשאב לחינוך, הן עבור מעגל המשפחות מהקהילה הדוברת הונגרית, והן עבור ציבור התלמידים והמבקרים, המתעניין במורשת עם ישראל. אני רואה חשיבות רבה בהיות המוזיאון מקור להזדהות והשראה ליוצאי הקהילה בארץ ובעולם. ברצוני לחזק את מעמדו כבית בו מסופר ומתועד הסיפור של אלפי משפחות שהיו שותפות לבנייתה של מסורת ייחודית ויצירתית, אשר תרמה רבות לעולם היהודי ולמדינת ישראל. המוזיאון ימשיך לפתח כלים להנגשת מידע באמצעים מתקדמים, כדי ללמוד על עושרה ועל רב-הגוניות של קהילה זו, ולהבין את מלוא משמעות השבר שניחת עליה בתקופת השואה. כולי תקווה כי כלים אלו יביאו לחשיפה ציבורית נרחבת של מוזיאון ייחודי זה.