משה טסטה
משה טסטה ומשפחתו
משה טסטה משמש כחבר הועד המנהל של מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל; חבר הנהלת הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות ועדות המזרח בישראל; חבר מועצת 'יד ושם'; חבר העמותה הפרלמנטארית לזכר השואה וסיוע לניצוליה; חבר הנהלת הקונגרס היהודי וכן חבר בועד המנהל של וועדת הכספים בארגון 'עמך'; יועץ ברשות הלאומית לתרבות הלאדינו וחבר דור ההמשך של יהודי מקדוניה. נפגשנו איתו כדי לשמוע על פעילות ההנצחה של יהדות מקדוניה.
ספר לנו על ילדותך ועל תולדות משפחתך
אני יליד הארץ. נולדתי ב-1 במאי שנת 1933 והתאריך העברי היה ה' באייר. סבי עלה עם כל משפחתו, שהיו צאצאיהם של מגורשי ספרד, בשנת 1924 מביטולה, מונסטיר, שבמקדוניה. קלרה, אמי, גם היא ממשפחת טסטה, הגיעה מביטולה ב-1930. משפחת טסטה היא משפחה גדולה ורבים מבני המשפחה היגרו לאחר מלחמת העולם הראשונה ממונסטיר לצ'ילה. במקדוניה היה מנהיג ציוני בשם ליאון קמחי, יו"ר קק"ל ויו"ר קרן היסוד, שדאג להעביר כל סרטיפיקט שיהדות יוגוסלביה לא עשתה בו שימוש ליהודי ביטולה. בעקבות ההגירה ממונסטיר, נותרו מעט גברים בקהילה, ובשלב מסוים שלח קמחי קרוב ל-30 עד 40 רווקות צעירות לארץ ישראל. כך באה אמי לארץ, וכאן נישאה לאבי. בני משפחתה שנשארו בביטולה נספו בטרבלינקה.
שמואל, אבי, היה חבר בארגון הנוטרים, ששמר על הישובים היהודים באזור ירושלים בתקופת המנדט הבריטי. במסגרת תפקידו הוא הגיע לשמור במושב עטרות, וכך הפך להיות לחבר במושב. הוא נשלח על ידי המושב לעבוד ב'תנובה' בירושלים, שם עבד עד שפרש לגמלאות. בשנת 1933, כאמור, נולדתי אני. גדלתי במושב עטרות עד גיל ארבע, אז עזבה משפחתי את המושב והתיישבה בירושלים. התגוררנו בשכונת מחנה יהודה, לאחר מכן עברנו לשכונת מקור ברוך ובהמשך לשכונת קרית יובל.
סבי ז"ל היה שומר מסורת. בכל בוקר הוא היה משכים קום ועובר ליד ביתנו בדרכו לתפילה בבית הכנסת. בגיל 5 כבר קמתי להתפלל איתו תפילת "סליחות", בנוסח יהודי ספרד ובקטעים בשפת הלאדינו. בערב יום הכיפורים היינו לוקחים קופסאות שימורים מחוררות שבתוכן תחבנו נרות וכך כל הילדים הסתובבו עם מעין פנסים, משום שהרחובות היו חשוכים. התפילה בבית הכנסת יגל יעקב, של בני קהילת מונסטיר, היתה חוויה מיוחדת. בימי החג תלמידי ישיבת 'שפת אמת' האשכנזים היו עוברים ומתפללים בבית הכנסת שלנו. אני הייתי חבר במקהלת בית הכנסת בנוסח אשכנזי, בבית ספר תחכמוני. באמצע התפילה הייתי עובר מבית כנסת אחד לשני. הילדים בבית הכנסת "יגל יעקב" היו מקדימים כדי לתפוס מקום בבית הכנסת הצפוף.
האם בית הכנסת שלכם עדיין קיים?
כן. בית הכנסת הוא הקדש. בהקדש מפורט כי הוא שייך ליהודי מקדוניה. בעבר, יהודי מקדוניה התגוררו בקרבתו, אך עם הזמן הקהילה התפזרה והתבגרה וכיום רק מעטים יכולים לפקוד אותו. עם הזמן האזור שינה את פניו וכיום ישנה במקום ישיבה. אנחנו מעוניינים להפוך את המקום למוזיאון לקהילת מקדוניה מכיוון שעדיין אין בארץ מקום הנצחה לקהילת מקדוניה. הייתי מעוניין גם שיהיו פעילים שיתגייסו ויקימו מרכז ליהדות ספרד בירושלים.
האם בילדותך, בבית הורייך, דיברתם לדינו?
בבית הורי דיברו לדינו עם סבי וסבתי, כאשר הם לא רצו שנבין את סודותיהם. אתנו דיברו עברית. לפני קום המדינה היו שלטים בחנויות: "דבר עברית" וקידמו את העברית על פני שפות אחרות. אך בבית הכנסת, חלק מהתפילות היו בלדינו והמתפללים היו משוחחים ביניהם בלדינו. כך גם אנחנו למדנו את השפה.
גירוש יהודי מקדוניה, מרץ 1943
מה היה גורל משפחתך במקדוניה?
כאמור, כל משפחת אמי נשארה בביטולה-מונסטיר. משפחתה נספתה כמעט כולה. אחיה היה פעיל בשומר הצעיר, ובזמן שהגרמנים פלשו לבולגריה ועברו למקדוניה, הוא היה בסקופיה. הוא היה עד לרצח בני משפחתו, נתפס והועבר לאושוויץ. בתום המלחמה הוא שוחרר מהמחנה, חזר למונסטיר ושם הכיר את סטלה, לימים אשתו, ואיתה עלה לארץ בשנת 1948. עליית יהודי יוגוסלביה לשעבר התאפשרה לאחר שמשה פיאדה, יהודי ספרדי ופרטיזן, יד ימינו של טיטו, פעל לטובתם. בימים ההם אמי לא הייתה מודעת לגורל בני משפחתה ולכך שאחיה ניצל. עם עלייתם ארצה, הועברו חלק מיהודי יוגוסלביה למושב בית זית וחלקם האחר שוכנו בשכונת קטמון בירושלים. לאמי נודע, דרך בית כנסת יגל יעקב, שככל הנראה קרוב שלה שרד. רק לאחר מכן היא גילתה שמדובר באחיה. אז גם נודע לה שכל משפחתה נשלחה לסקופיה ושם רוכזו בבית חרושת לטבק 'מונופול'. ומשם גורשו יחד עם כל יהודי מקדוניה לטרבלינקה.
בזמן המלחמה ידעתם על המתרחש באירופה?
ידענו על המלחמה, אך לא על כך שמתחוללת שואה. אני זוכר שברחוב דוד ילין בירושלים גר באותם ימים הרב מלמד. הוא היה היחיד מבין התושבים שהיה לו רדיו. ביום שבת הרדיו שלו היה פתוח וניצב ליד החלון. אנשים התכנסו מסביב לביתו והאזינו לחדשות, וכך הינו מודעים למתרחש.
טקס זיכרון לקהילת יהודי מקדוניה
כיצד התחלת לעסוק בנושא הנצחת השואה ומורשת יהדות מקדוניה?
במרוצת השנים קיימנו אזכרות רבות ליוצאי מקדוניה בבית הכנסת יגל יעקב, וכך לאט לאט נחשפתי לנושא השואה. אבי היה קשור לוועד העדה הספרדית בירושלים שהיה ממוקם ליד קולנוע אדיסון. עם הזמן, גם אני התחלתי לקחת חלק בפעילות הועד. בהמשך עברתי לפעילות בפדרציה הספרדית וכנציגם, נשלחתי למרכז הארגונים לניצולי השואה בישראל, וכך התמניתי ליו"ר ועדת הארגון של מרכז הארגונים לניצולי השואה. עם הזמן פעלו יוצאי מקדוניה להסרת האנדרטאות ביער בולגריה, על שם המלך בוריס ורעיתו. המלך בוריס הסגיר במהלך מלחמת העולם השניה לגרמניה הנאצית את יהודי המחוזות תראקיה, מקדוניה ופירוט בבולגריה המאוחדת. יהודים אלו נרצחו בטרבלינקה. הפעילים הזדעזעו עד עמקי נשמתם כאשר נודע להם על הכוונה להנציח על אדמת ישראל את זכרו של בוריס השלישי ולטעת יער על שמו. מחאתם הצליחה והתכנית בוטלה ובמקומה ניתן ליער השם 'יער בולגריה', ובו הוצבו שני לוחות שיש – אחד לזכר אישים בולגריים, אנשי כמורה וסגן יו"ר הפרלמנט דמיטר פשב, שנאבקו להצלת יהודי בולגריה, והשני לזכרם של 11,343 יהודי מקדוניה, תראקיה ופירוט, שנשלחו במרס 1943 למחנה ההשמדה בטרבלינקה.
בנוסף לכל הנאמר לעיל, הקמתי את עמותת דור ההמשך של יוצאי מקדוניה. עמותה זו מרכזת את יוצאי מקדוניה ומקיימת כנסים בנושא מורשת ותולדות יהדות מקדוניה, למרות שכיום נותרו ניצולים מעטים בקרב יוצאי מקדוניה בארץ. במלחמת העולם השניה הושמדו 93% מקרב בני הקהילה במקדוניה. מספרם הקטן של הניצולים ממקדוניה נובע הן מכך שהם מבוגרים והולכים ומתמעטים, אך גם מכך שרבים מבני היהודים ממקדוניה עזבו את המדינה לפני המלחמה או במהלכה, אם היה להם דרכון זר או אפשרות אחרת להגר. למשל, בין הניצולים שהגיעו לארץ היו רופאים ואחיות, שהגרמנים הזדקקו לשירותיהם וכך הם ניצלו.
האם נסעת למקדוניה בעקבות השורשים המשפחתיים שלך?
במהלך שנותיי ותפקידי השונים נסעתי לשליחויות לרוסיה, לגיאורגיה, למזרח הרחוק, לאירופה וכו'. בסוף שנות ה-90 הוזמנתי על-ידי ממשלת מקדוניה, במסגרת תפקידי בארגוני הניצולים וכסגן יו"ר ועד עדת הספרדים בירושלים, כאורח ממשלת מקדוניה והקהילה היהודית. במהלך ביקורי נחשפתי לסיפור הנצחה יוצא דופן. באותו זמן התפרסם כי מתכוונים להרוס את בית הקברות היהודי בביטולה (מונסטיר), בית קברות שהיה קיים משנת 1497, עת הגיעו מגורשי ספרד ופורטוגל לעיר. מקדוני, לא יהודי, בשם וילוס, החליט להציל את הריסת בית הקברות היהודי. הוא פעל למען שיפוצו, שיקום המצבות והקמת מוזיאון לתולדות יהדות מקדוניה בכניסה לבית הקברות. ראינו צילום של בית הקברות מ-1947 ועל אחד מן הקברים נותר צלב קרס. תיעדתי את המצבות ונתקלתי במצבה של בן משפחת טסטה. זה היה מרגש מאוד.
משה טסטה באחד מטקסי הזיכרון
האם במקדוניה מציינים את גורלה של הקהילה היהודית?
בביטולה קיים אתר הנצחה לקורבנות השואה וכן אנדרטה לפרטיזנית אסתר עובדיה - מרה. בביקורי בביטולה שבמקדוניה, קיימו ב-11 במרץ, יום גירוש היהודים לטרבלינקה, טקסי זיכרון מרשימים מאוד ורבי משתתפים מקרב תושבי מקדוניה. טקס אחד התקיים באנדרטה לששת המיליונים וטקס נוסף לאסתר עובדיה, הנחשבת לגיבורה לאומית של עמי יוגוסלביה לשעבר. יוסיפ ברוז טיטו, נשיא יוגוסלביה לשעבר, היה פוקד את האנדרטה שלה ומניח זר פרחים לזכרה. נשיא מקדוניה מכבד את טקס הזיכרון לשואת יהודי מקדוניה וכן גם ראשי הכמורה וכמובן גם הרב הראשי למקדוניה.
האם יש עדיין קהילה יהודית במקדוניה?
כן, קיימת בסקופיה קהילה המונה כ-200 איש. יש לנו קשר עם הקהילה בסקופיה. בביטולה, לעומת זאת, לא נותרו יהודים.
במה מתמקדת פעילות ארגון דור ההמשך ליהודי מקדוניה בארץ?
ראשית כל, יש לנו אתרי זיכרון. לעולי מונסטיר יש מצבת זיכרון מיוחדת לזכרה של יהדות העיר בבית כנסת יגל יעקב בירושלים. הקמנו גן ציבורי על שם ליאון קמחי בשכונת קריית משה בירושלים, יער הקדושים על שם קורבנות מונסטיר, חורשה באזור בן-שמן על שם ליאון קמחי. ביער בולגריה יש אתר זיכרון ובירושלים יש רחוב על שם אסתר עובדיה (מרה).
נוסף על כך אנחנו במאבק להשבת רכוש ליורשים בארץ מול ממשלת בולגריה שהחרימה רכוש של יהודי מקדוניה שנרצחו בשואה. מדובר על נכסים וכספים השייכים לקורבנות ולמשפחותיהם. אנו מקווים לכנס את בני דור ההמשך, קרוב ל-300 אנשים, לאזכרה לרגלי האנדרטה ביער חורב.
טסטה בטקס זיכרון ב'יד ושם'
האם ישנן פעילויות לתלמידים ולנוער בעניין מורשת יהודי מקדוניה?
מדובר באתגר. אני מנסה לקדם את העניין באמצעות ה'רשות הלאומית לתרבות לדינו', שם אני מייעץ בעניין שואת היהודים הספרדים. כמו כן, ישנה ועדה בעמותה הפרלמנטארית העוסקת בשואת היהודים הספרדים. אנחנו מנסים לקדם את העיסוק בנושא זה במערכת החינוך. יש גם חוסר ידע והיכרות עם נושא תולדות שואת היהודים הספרדים דוברי הלדינו. זו משימה לא פשוטה המוטלת על דור ההמשך. הדור המבוגר שהכיר את יהדות מקדוניה, רובו כבר איננו.
