יהושע ליפשיץ נולד ב-1896 ועלה עם משפחתו בשנת 1912 מאוקראינה לארץ ישראל. הוריו נמנו על בוני העיר תל אביב. במהלך מלחמת העולם הראשונה גויסו יהושע ואחיו לצבא התורכי אך בעקבות הצהרת בלפור ערקו שני האחים, שבו מסוריה לארץ ישראל והתגייסו לצבא הבריטי.
ב-1917 שוחרר יהושע משירותו הצבאי והשלים את לימודיו בגימנסיה הרצליה. הלורד הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, הוזמן לטקס סיום הלימודים, ובמעמד זה העניק מתנה יקרת ערך לכל אחד מהתלמידים ובהם יהושע – ספר תנ"ך ובו הקדשה אישית.
זמן קצר לאחר מכן הפליג ליפשיץ לצרפת, הוא למד בסורבון, נישא והשתקע במקום. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף ל"צבא היהודי", ארגון מחתרת יהודית בצרפת, ופעל בזהות בדויה תחת שמו של אדם שנפטר - אנרי רובר שמפניאק. במסגרת פעילותו המחתרתית היה אחראי על מציאת מקומות מסתור ליהודים בחוות בצרפת ובמקביל עסק בזיוף מסמכים עבור היהודים המוסתרים. ליפשיץ פעל במקביל לכומר אידבר אקסברייה, שהוכר לאחר המלחמה כחסיד אומות העולם, גויס על ידי ליפשיץ וסייע בפעולות מחתרת.
לאחר כשנה של פעילות מחתרתית מונה ליפשיץ למפקד יחידה מחתרתית בלימוז', שם גייס צעירים יהודים ללחימה ואימן אותם על סמך הידע שרכש כחייל במלחמת העולם הראשונה. הצעירים המגויסים הושבעו בעזרת ספר התנ"ך היקר לליבו שקיבל מהנציב העליון, ובעזרת דגל ועליו מגן דוד, ולאחר מכן נשלחו למשימות שונות בשורות המחתרת הצרפתית. חלקם הגיעו לארץ ישראל והתגייסו לבריגדה היהודית.
לקראת סוף המלחמה בצרפת נעצר ליפשיץ והדגל ששימש להשבעת הלוחמים הוחרם, אך לאחר שחרור צרפת חזר הדגל לידיו. לימים הועברו הדגל וספר התנ"ך לארגון יוצאי המחתרת היהודית הצרפתית והיום הם מוצגים במוזיאון לתולדות השואה ביד ושם.
