מירה קוסוביצר נולדה בביאליסטוק ב- 2.9.1922 למיכה-מוטל ואלקה קוסוביצר, אחות לאידה ולאברהם. הוריה היו בעלים של בית מסחר לפרוות, אשר הולאם על-ידי השלטון הסובייטי בשנת 1939. עם הכיבוש הגרמני, החליטה מירה לנסות ולברוח מהעיר עם כמה מחבריה. בשל הדרכים החסומות נאלצו לחזור על עקבותיהם. משחזרה גילתה כי אחיה אברהם נרצח בידי הנאצים.
עם בני משפחתה והתושבים היהודים בעיר נאלצה מירה לעבור ולהתגורר בגטו, שם עבדו היא ואביה בבית חרושת למברשות. סבתה, איטקה, נפטרה ימים ספורים לאחר המעבר, מרעב ותשישות.
באוגוסט 1943 הגיע בחור יהודי לגטו, וסיפר שהוא וחברו ברחו ממחנה טרבלינקה, ועתה הם עוברים בין הגטאות לספר ולהזהיר מפני הגורל הצפוי למגורשים. הוא הציע לצעירים לברוח אל היער. כמה ימים לאחר מכן קיבלו תושבי הגטו הודעה על התכנסות לקראת יציאה מאורגנת לעבודה. לכולם היה ברור שמדובר בגרוש.
לפני שמירה עזבה את הבית, תפרה אלקה לבטנת המעיל של ביתה עגילי יהלומים של סבתה, שעון, שני צמידים, ו-3 מטבעות כסף, בכדי שיוכלו לשמש אותה במידה ותזדקק להם. בן הזוג של מירה, מישה קליבלנד, תפר לבטנת מעילו שרשרת זהב. לשניהם יחד היו 200$ במזומן, אותם החביאה מירה במגפיים שלה, מגפיים שהזמין לה במיוחד אביה בשנת 1939, עוד בימים שקדמו לגטו.
על הרכבת עלו מירה ומישה, ב- 16.8.1943. לאחר כמה שעות נסיעה, מישה הצליח לפתוח את דלת הקרון בעזרת כלים שהיו עמו. מירה ומישה החליטו לקפוץ. מישה רצה לקפוץ ראשון, אבל מירה אמרה שאם ירו בו אז היא תפחד לקפוץ, ולכן היא קפצה ראשונה.
מירה התעוררה תחת עץ, פצועה בלחייה, ולא זכרה דבר משאירע. לפתע ראתה בחורה מובלת ע"י שני חיילים ומיד נזכרה היכן היא. כל מה שביקשה לדעת באותם רגעים היה היכן חברה מישה. מירה ניגשה לשני החיילים שהובילו אותה אליו. מישה שכב על הארץ ירוי בראשו. בכדי שהחיילים ישחררו אותה, היא הראתה להם היכן בבטנת מעילו תפורה שרשרת הזהב. הם נתנו לה להתרחק.
מירה החלה לחזור לאורך פסי הרכבת את הדרך בחזרה לביאליסטוק. לאחר שאחד משומרי הרכבת תפס אותה ובקושי הצליחה לחמוק מן החיילים בשנית, התרחקה והלכה בתוך היער. לאחר חמישה עשר ימים הגיעה בחזרה לביאליסטוק.
מריה קז'וצק, חברה נוצריה של הוריה, אמרה שתעזור להם כשיהיה צורך, ומירה שמה פעמיה לשם. מירה הסתתרה בביתה בעליית הגג, מבלי לדעת כי בזמן זה מוסתרת חברה נוספת במרתף הבית, דבר שנודע לה רק לאחר השחרור. גב' קז'וצק גזזה את שערה של מירה וניקתה את ראשה מכינים. בעליית הגג שהתה מירה ארבעה ימים. ביום החמישי הגיע לשם חייל גרמני צעיר ואמר שמריה סיפרה לו עליה, והוא ייקח אותה ויסתיר אותה אצלו. מירה אשר חשדה במניעיו, הודיעה למסתירתה כי לא תוכל להישאר אצלה עוד.
גב' קז'וצק הסכימה להעביר את מירה לגיסתה, (שגם שמה היה מריה קז'וצק), אשר התגוררה בינוביצ'ה הקרובה. למחרת התחפשה מירה לפולניה, והן הלכו ברגל לכפר. שתי חברותיה של גב' קז'וצק שותפו בסוד הסתרתה של מירה אצלה. הן נהגו לבקרן אחת לשבועיים, ולהביא עמן שמן. מירה הייתה מספרת להן על ספרים שקראה ועל סרטים שראתה, והזקנות היו מוקסמות ממנה.
עם התקרבות החזית הרוסית ונסיגתם האלימה של הגרמנים, בנה ספישק, בנה של מריה, מסתור למירה בשדה, לשם עברה. מירה הוסתרה בידי גב' קז'וצק עד לחודש נובמבר, 1944.
בתום המלחמה החליטה מירה לחזור לביאליסטוק. במחנה עקורים מחוץ לעיר, פגשה שנים מבני דודיה, אשר מכרו את אדמתם ובכסף קנו לה בגדים ונעליים חדשות. מחשש מפני חזרתם של הגרמנים החליטה לצאת מן המחנה ולחזור לביאליסטוק. בביאליסטוק פגשה בחברותיה חייקה ומרים גרוסמן עמן עברה לגרודנו.
בינתיים הצליחה מירה למצוא את דודה בארה"ב. הוא שלח לה $100, וביקש כי תגיע אליו. מירה עברה ללודז' ומשם לוורשה, מוורשה נסעה לפריז. בפריז פגשה את אלכס סשה ונישאה לו. בשנת 1947 היגרו בני הזוג לארה"ב.
מירה שמרה על קשר עם מצילתה, מריה קז'וצק, עד למותה של האחרונה בשנת 1959.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת מירה בקר, לוס אנג'לס, ארצות הברית
