"יום אחד הכינו לי מזוודה קטנה ופתק מקרטון עם השם שלי. מותר היה לקחת רק בגד אחד להחלפה."
אנה נולדה בווינה בשנת 1929 לרבקה ואוסקר נוסבאום, אחות צעירה לקלרה.
לאחר ליל הבדולח נעצר האב אוסקר. אנה וקלרה סולקו מבית הספר. המשפחה קיבלה צו המורה לה לפנות את ביתה. עקב כך שלחו אוסקר ורבקה את בתם הבכורה, קלרה, לאירלנד במסגרת הקינדרטרנספורט.
אנה והוריה פונו מביתם ומצאו מחסה בבקתה רעועה מלאת פשפשים. בעקבות תנאי המחייה הקשים החליטו אוסקר ורבקה לשלוח לאירלנד גם את אנה.
"אבא לקח אותי לרכבת. אמא לא יכלה לעמוד בפרידה נוספת. היא כל הזמן בכתה שגם אני, הילדה השנייה, הולכת. כשהגענו לרכבת הגיעו חיילי גסטאפו ובדקו את המזוודות, לראות שלא לקחנו מה שלא צריך. בתחנת הרכבת התחלתי לבכות. לא רציתי לעלות לרכבת. אז אבא הלך לאחד הדוכנים ושם הוא קנה לי את הסיכה... ככה הוא שכנע אותי לעלות לרכבת."
סיכת הכלבלב האדמדם היא המתנה האחרונה שקיבלה אנה בת העשר מאביה. אנה לא זכתה לראות שוב את הוריה שגורשו מאוסטריה ונרצחו.
לאחר המלחמה עלתה אנה נוסבאום לארץ ישראל. היא הצטרפה לקיבוץ עין השופט ונישאה לבנימין גרוס.
בעמוד הראשון של ספר הזיכרונות שלקחה עמה אנה כשנשלחה לאירלנד, רשם אביה הקדשה:
"הפרחים מתים אבל האהבה של אבא תמיד פורחת. וינה, 9.1.1939"
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת חנה גרוס (אנה נוסבאום), קיבוץ עין השופט
