אלחנן אייבשיץ, גלף שהתמחה ביצירת מיניאטורות, גורש מלודז' למחנה אושוויץ-בירקנאו בקיץ 1944 ונכלא בבלוק מספר 20. בראש בלוק זה עמד מפקד שנהג להכות במקל אסירים שנקלעו לדרכו. אסירים סיפרו שהוא מונה לתפקיד לאחר שנשפט למאסר עולם על רצח אשתו וילדיו.
המפקד נהג להתרברב בנוגע לכישוריו כשחקן שחמט. באחד הימים הרהיב אייבשיץ עוז והציע לו לגלף עבורו כלי שחמט ממקל ההכאה שלו, המתאים במיוחד למלאכה בזכות היותו דק ומעוגל. הוא קיווה שכך ישתפר יחסו של המפקד אל קבוצת האסירים. להפתעתו נענה מפקד הבלוק בחיוב ואף סיפק לאייבשיץ אולר קטן עמו יוכל לגלף. הוא איים על אייבשיץ שאם לא יסיים את העבודה ויחזיר את האולר בתוך ארבעה ימים, דינו מוות.
בימים הבאים הורשה אייבשיץ להישאר בבלוק ולא לצאת לעבודה עם שאר האסירים. הוא החל בגילוף, שמח ששחרר את חבריו האסירים לזמן מה מאימת מקל החבטות. ואולם עוד בטרם הספיק להשלים את המלאכה נקראו אסירי הבלוק אל מגרש המסדרים ונערכה סלקציה במהלכה נבחרה קבוצת אסירים להישלח למחנה העבודה גרליץ. אייבשיץ הצליח להחביא כלי השחמט, את האולר ואת שאריות המקל ולקח אותם עמו.
בעדותו תאר אייבשיץ את השלמת מלאכת הגילוף:
"העברתי אותם למחנה גרליץ ושיפצתי את כלי השחמט סופית (כמובן לפי תנאי המקום שם). לפנות ערב, אחרי שהיינו חוזרים מעבודה ואכלנו מרק ירקות, נחנו ליד השחמט וניזונו ממבט והסתכלות בעיון במהלכי המשחקים. העלינו הצעות, דעות וסברות, איך לקדם מהלכים במשחק וממש נהנינו מהצפייה במשחק. לפעמים נסחף לתוך המשחק גם ראש הבלוק מס' 7 האחראי על הסדר והצטערנו מאד על כיבוי האורות ועל החזרה למציאות העגומה, כי עוד מעט נצטרך לקום שוב לעבודת כפייה. ולסיכום, זכיתי להפוך את מקל החובלים למקל נועם לאחר ששברתי אותו וגילפתי ממנו כלי משחק השחמט והוא אשר נתן ליהודים הזדמנות נדירה להשכיח ולעמעם במקצת את עצמת המציאות המרה. אותו אושר רגעי וזמני שזכיתי להסב לאחים בצרה, זה בעצמו הסב לי עונג רב ובזה כבר באתי על שכרי."
אלחנן אייבשיץ שוחרר במחנה גרליץ במאי 1945 על ידי הצבא האדום.
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם
תרומת אלחנן אייבשיץ, קריית אתא
