כלי שחמט שגילף זיגמונד שטרן עבור בנו בהיותם במסתור

"בהיותנו במסתור בבונקר של משפחת פוטנצ'וק הסתובבנו חופשי בכל הבית וגם בחצר", סיפר אלפרד (נח) שטרן בעדותו. "אבא החליט לעשות מעשה יעיל לכולם אשר יעזור למלא את הזמן החופשי שהיה לנו בשפע. בעזרת אולר כיס בגודל בינוני וחתיכות עץ רך אותן אסף בחצר הבית, הוא גילף דמויות למשחק שחמט. הוא עבד על הפרויקט שבועיים, אולי שלושה, ומדי יום ביומו נוספה לאוסף דמות אחת או שתיים. כל הכלים הזהים נראו דומים אחד לשני, ועיצובם היפה הבליט עוד יותר את יצירותיו ומיומנותו של אבא. יום אחד הושלמה המלאכה ו-32 הדמויות המגולפות היו הקישוט היחידי בחדרנו ופיארו את המשטח הקטן שלפני חלון מגורינו. אבא ביקש מבעל הבית לקנות לו קסת דיו בחנות הכפר. סט אחד של דמויות הוא משח בנוזל הכהה, והסט השני נשאר בצבע עץ בהיר טבעי. באמצעות הדיו אבא גם צייר על נייר קשיח לוח שחמט. ומאחר שבאותם ימים כל נער וגבר ממשפחה תרבותית היה בקיא בכללי משחק השחמט מצאו תושבי הבונקר דרך נוחה להעביר את זמנם בעניין. שם בבונקר, בגיל תשע, למדתי מאבא את כללי המשחק אשר נהירים לי עד היום הזה".

במרס 1945 שוחרר האזור על ידי יחידה רומנית שלחמה עם בעלות הברית והמשפחה חזרה לברטיסלבה. עם שובם נודע להם שהבן הבכור ריצ'רד והסבים נשלחו מהונגריה לאושוויץ, שם נרצחו. בשנת 1949 עלו בני משפחת שטרן לארץ ישראל. מריה מטולה הוכרה כחסידת אומות העולם.

אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם
תרומת נח (אלפרד) שטרן ומרים חנצ'ינסקי, ישראל