כלי שחמט מתוך ערכת המשחק שלקחו בני משפחת פרייברג למסתור

לאחר שיצאו מהמסתור שמעו שושנה ואריה שגטו בוצ'אץ' מחוסל והיהודים הנותרים נשלחים לגטו בעיר אחרת. הם החליטו לברוח עם בתם ולחפש מסתור בכפר סמוך.

תמורת כסף הצליחו לארגן מקום מסתור עבור שמונה אנשים - שולמית והוריה, שני דודים, בן דוד וזוג נוסף בעל אמצעים שהשתתף בתשלום למסתירים. עם עזיבת הגטו לקחו עמם בני המשפחה ציוד הכרחי לקיום והגנה מהקור, דלי למים ודלי לצרכים, סידור תפילה וכן משחק קלפים וערכת כלי שחמט.

"כשהלכנו לבונקר לקחנו איתנו גם קלפים וגם שחמט מתוך הנחה, תקווה, שיהיה מקום ואפשרות לשחק, קצת להעביר את הזמן".

מיוני 1943 עד מרץ 1944 עברו בני המשפחה 16 מקומות מסתור והצליחו לחמוק ממעצר, גם כשנתגלו על ידי מקומיים שהתכוונו להסגירם למשטרה. במרבית מקומות המסתור לא היה מספיק אור כדי לשחק בשחמט וכך להפיג מעט את הפחד, הרעב והקור.

עם הזמן הלכו והתמעטו הפריטים שברשותם. חלק מהחפצים נלקחו על ידי המסתירים ואחרים נותרו מאחור בעת מנוסת בני המשפחה כשנחשף מקום המסתור. באחד המעברים אבדו חלק מכלי השחמט.

"נדדנו. מזוודות לא היו. דברים היו בשקים וכמובן כל מה שהיה לנו שמנו בשק. אבא הלך קדימה עם אמא ואני הלכתי אחריהם. נדדנו, הלכנו ... ברחנו מהסכנה, ואז פתאום ראיתי על הכביש קטעים של סט (שחמט) בדיוק כמו שלנו, אז הרמתי ואמרתי – אם יחסר לנו יהיה במה להשלים, וככה הרמתי, עד שהבנתי שזה שלנו".

לאחר המלחמה שהו בני משפחת פרייברג במחנות עקורים בגרמניה, משם עלו לישראל.