בספטמבר 1943 נכבשה אתונה על ידי הגרמנים, ובאוקטובר נדרשו היהודים להתייצב לרישום מרוכז של יהודי המקום. טובה ואהרון כהן החליטו שלא למסור את שמות בני המשפחה וכן להפר את הצו לתפור טלאי צהוב לבגדיהם. בעקבות הוצאת הצווים השונים נגד היהודים החליטו בני הזוג כהן לקחת את ילדיהם ולעזוב את ביתם שבאתונה. בסיוע מכרים יווניים מצא אהרון מקומות מסתור בבתי משפחות נוצריות.
שרה בת ה-15 הוסתרה בבית משפחת קציאניס, חיים בן ה-12 הוסתר בבית חולים איטלקי שנוהל על ידי נזירות, דבורה בת ה-8 הוסתרה בבית משפחת וגנופולוס, ושלמה, בן הזקונים, הוסתר בבית משפחת סטריגו. אהרון וטובה הסתתרו בנפרד. אהרון היה היחיד שידע היכן מוסתרים כל בני המשפחה, ומדי פעם הצליח להגיע ולבקר את ילדיו.
כחצי שנה הוסתרו בני המשפחה במקומות המסתור השונים. עם התגברות מצוד הגרמנים אחר יהודים מוסתרים, החליט אהרון לנסות ולמלט את משפחתו מיוון. הוא הכין תכנית בריחה, קבע מועד, ובתאריך שנקבע יצאו כל הילדים עם תיקי בית ספר על גבם והגיעו לנקודת המפגש שקבע. בני המשפחה שהגיעו יחד אל חוף הים, המתינו בתוך כנסייה קטנה על החוף לספינה שעליה התעתדו להפליג אל חופי תורכיה. ואולם, הספינה לא הגיעה.
בלית ברירה חזרו ששת בני המשפחה לאתונה ומצאו מקלט בבית משפחת טאקארוניס.
סמוך לחג הפסח של שנת 1944 החליט אהרון שוב לנסות למלט את בני המשפחה ולקחת גם את שלושת ילדי אחיו, דרך האי אוויה שנמצא במזרח יוון.
לקראת הבריחה רכשה טובה כהן מעיל גדול ותפרה לו כפתורים ממטבעות זהב שיוכלו לשמש בדרך כתשלום למסייעים למשפחה בבריחתה. בני המשפחה חברו לקבוצה של כשלושים יהודים שביקשו לחצות רגלית את רכסי ההרים של האי ולהגיע אל החוף. במשך ימים ארוכים נדדו חברי הקבוצה ברגל בהרים, בורחים מפני חיילים גרמנים ונעזרים בפרטיזנים היוונים. בלילות הקרים על ההרים התכרבלו הילדים תחת המעיל החם. לבסוף הגיעו לחוף ממנו התעתדו להפליג בספינת דייגים לעבר תורכיה. הפרטיזנים נתנו את האות והנמלטים ירדו אל החוף ועלו על הספינה, מתפללים שלא יתפסו על ידי סירת סיור גרמנית.
המזל שיחק להם. הם הצליחו להגיע לתורכיה, ולאחר עצירה וקבלת סיוע מהקהילה היהודית באיזמיר המשיכו דרך סוריה לארץ ישראל.
עזרתן של המשפחות היווניות האמיצות במתן מסתור לבני משפחת כהן סייעה בהצלת חייהם של תשעת בני משפחת כהן.
אל המעיל שתרמה המשפחה לאוסף יד ושם צורף מכתב:
"מעיל זה [...] שימש אותנו ככיסוי ומגן מפני הקור ששרר בהרים של האי אוויה שביוון שבו מצאנו מקלט מהרדיפות של הגרמנים ושמהם הסתתרנו במערות ובמקומות מחסה שונים. בלילות היינו 4 ילדיה מתכרבלים אחד על יד השני כשמעיל זה שימש אותנו כשמיכה מפני הקור והגשם. מעיל זה נשאר לנו כמזכרת מאותם ימים אפלים וכשהתחיל מבצע משמרת של יד ושם החליטה משפחתנו למסור לכם מעיל זה לזכרם של דודינו ודודותינו שנספו בשואה משפ' כהן (ופיפנו פילוסוף)"
קוסטס מאברוגניס, מאברוגנו פופי, קאציאניס אתנאסיוס, קאציאנו אדריאנה, זולאמפולוס פאנוס, טאקארוני סטאסה, טאקארוניס פאנוס, וגנופולוס סולון, וגנופולו אלפטריה הוכרו בשנים 2001 – 2002 כחסידי אומות העולם.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות שרה (כהן) גולן, חיים כהן, דייזי פרנסס (דבורה כהן), שלמה כהן
