כפפה אותה סרגה קלה זלצר כשהייתה אסירה במחנה העבודה גרינברג

ב-1942 גורשה קלה למחנה העבודה גרינברג (Grünberg) בשלזיה, שם עבדה במפעל טקסטיל. המפעל היה מחולק למחלקות שונות בהן עסקו בפרוק הבגדים ומוצרי הטקסטיל לחומרי גלם, גלגול החוטים, יצירת בדים חדשים ותפירת הבדים לשמיכות ולמוצרי בד אחרים.

קלה עבדה תחילה במחלקת החוטים ולאחר מכן הועברה למחלקת האריגה.

עד קיץ 1942 עוד קיבלה קלה חבילות מהוריה בהן שלחו לה צמר ומסרגות. היא נהגה לסרוג עבור חברותיה האסירות והיו פעמים בהן נתבקשה לסרוג פרטי לבוש עבור מפקדות המחנה, דבר שזיכה אותה בתוספת מזון.

בסוף 1944 החלו לחישות במחנה על התקרבות החזית. זמן לא רב לאחר מכן יצאה פקודה ממפקדת המחנה להתארגן לעזיבה. לקלה עוד נותרו בגדים ונעליים מן הבית. היא ארזה תרמיל ובו בגדים, ביניהם הכפפה, וכן תצלומים שאימה עוד הספיקה לשלוח לה מן הגטו. לפנות בוקר הן יצאו לדרך, לצעדת המוות.

באחת מעצירות הלילה החליטו קלה וחברתה רות לברוח. הן שמעו על פרצה בגדר מחנה כריסטיאנשטאט (Christianstadt), בו רוכזו בסוף היום, ובהזדמנות הראשונה שמצאו, חמקו השתיים אל השדות וניצלו.

קלה שרדה את המלחמה ונישאה לנוח זלצר ב-19 בספטמבר 1946. בני הזוג עלו ארצה ב-1948 באונייה גלילה והתיישבו בירושלים. יש להם שלושה ילדים. בחורף 2023 חגגה קלה את יום הולדתה ה-100.