בחורף 1942 עזבו ברטה (בשע) ליבוביץ' בת ה-22 ואחותה שרי בת ה-15 את ביתן בעיירה ליפסה שבקרפטים ועברו לבודפשט. הוריהן, אחיהן ואחותן בת הזקונים נשארו בבית המשפחה. בסוף 1944 קיבלו את המכתב האחרון מהבית, בו כתבה האם: "אנחנו מחכים שהגרמנים יבואו כל רגע. אפיתי כמה חלות, בישלתי דייסת אורז ושמתי אותה בכדי החלב. כך יהיה יותר קל לקחת אתנו". ההורים, האח והאחות גורשו למחנות ונרצחו.
זמן קצר לאחר קבלת המכתב שולחו ברטה ושרי עם קבוצת יהודים מבודפשט לעבודות כפייה בחפירת בונקרים ובחקלאות. לאחר חודשיים הועברו למחנה ברגן-בלזן, שם חלו בטיפוס, וב-15 באפריל 1945 שוחררו במצב קשה.
לאחר השחרור מצאה ברטה את התיק הזה, העשוי משמיכת צמר והמעוטר בלב, פרחים ועלים. על התיק רקום שם המחנה Neue Bremm, המחנה בו ככל הנראה יצרה את התיק אישה אלמונית. סיפרה ברטה:
את התיק הזה מצאתי בין כל השמאטעס במחנה ברגן-בלזן, וזה מאוד עזר לי. לגבי מי שעשה את התיק הזה, הוא בטח שמח מאוד, כי בברגן-בלזן היו זורקים את זה, ואני לקחתי אותו ושמתי בו פריטים שאישה שמה בדרך כלל – מראה, מסרק, אודם. חשבתי שאלה דברים שאישה צריכה כדי להיות יפה. אז כבר חשבנו על זה ונעשינו בני אדם. עם התיק הזה הגעתי לשבדיה והתחלתי בחיים חדשים.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות אלונה אבינזר, ירושלים
