אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות ישראל אפרתי (זולטאן דבלינגר), גבעתיים
בקיץ 1944 גורש זולטאן דבלינגר בן ה-17 עם בני משפחתו מביתו בטרנסילבניה למחנה אושוויץ. הוא נשלח למחנה דכאו והועבר לתת-מחנה דכאו-קאופרינג. לקראת סוף המלחמה הוצא לצעדת המוות ושרד. ב-29 באפריל 1945 שוחרר זולטאן במחנה דכאו-אלאך על ידי כוחות צבא ארצות הברית.
ביום השחרור, כאשר יצא זולטאן מהמחנה, ראה בסמוך למחנה תותח נ"מ נטוש של צבא גרמניה. הוא ניגש אליו, פירק ממנו משקפת ולקח אותה כמזכרת.
עם שובו לרומניה מצא שאמו פאני ואחותו יולן נרצחו באושוויץ. אביו והאחות אווה שרדו. הוא הצטרף לתנועת הנוער הציוני. חברי התנועה התארגנו לעלייה לארץ ישראל. הם עלו על אניות שהפליגו לארץ, אך האניות נתפשו והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין. בכניסה למחנה בקפריסין ניסו שוטרים בריטים לקחת מזולטאן את המשקפת, אך הוא התעקש להשאירה אצלו ולבסוף הותר לו לשמור עליה.
לאחר תקופת מעצר קצרה בקפריסין שוחרר זולטאן והגיע לארץ ישראל והמשקפת בידו. הוא חיבר אליה לוחית שעליה כיתוב זיכרון המנציח את יום השחרור ואת מספר האסיר שלו במחנה.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות ישראל אפרתי (זולטאן דבלינגר), גבעתיים
