אלכסנדר רוזיאק גורש עם אביו מסלובקיה למחנה זקסנהאוזן, משם נשלחו למחנה בוכנוואלד ושם הופרדו. אלכסנדר נשלח למחנה עבודה במפעל לייצור נשק ליד ויימאר.
לפני השחרור הופצץ בית החרושת על ידי בעלות הברית. אלכסנדר הוצעד בחזרה למחנה בוכנוואלד, שם מצא שאביו חי אך מצבו קשה. ברמקולים הוכרז שכל אסיר שימצא מחוץ לבלוק שלו יביא לכך שכל אסירי הבלוק יוצאו להורג. למרות הסכנה הגדולה הצליח אלכסנדר להוציא את אביו מבלוק החולים בעזרת מתן שוחד ולהעביר את האב אל הבלוק שלו. יומיים הוסתר האב מתחת לאחד הדרגשים וכך ניצל. האסירים האחרים מבלוק החולים נשלחו לצעדת המוות.
בעדותו תיאר אלכסנדר את רגעי השחרור:
השומרים התחילו לרדת ממגדלי השמירה. זה היה סימן לכולנו שבוכנוואלד פונה [משומריו]. חיכינו עד שבא הטנק הראשון, פרץ את השער, ואז ההמונים כמעט הרימו מרוב שמחה את הטנק. ככה נכנסו האמריקאים ושחררו אותנו. הייתה שמחה גדולה מאוד. הבנה שזה מאחורינו. לי הייתה כמובן דאגה בנוגע לאבא, כי הוא היה במצב רע מאוד.
על הימים שלאחר השחרור סיפר:
לי לא היה מה לעשות. הייתי בריא, היה לי זמן חופשי, ובזמן החופשי מה עניין אותי? סביב בוכנוואלד היו מחנות צבא ... ולא היו שם חיילים גרמנים. זה נורא עניין אותי. הייתה שם נגריה. במקרה פגשתי את אותו רוסי ... הוא היה מסגר גם, אז הוא אמר לי: 'בוא, אלכס, בוא נעשה עבודות נגרות', כי לא היה מה לעשות, להעביר את הזמן.
זו קופסה לסיגריות, שאני במו ידי הכנתי ... גם מצאתי חותמת גומי שיכולתי להרכיב את השם בוכנוואלד ואת המספר האישי שלי, שהטבעתי בו.
לאחר שאביו התאושש מעט, עשו אלכסנדר ואביו את הדרך בחזרה לברטיסלבה, שם התאחדו עם האם ששרדה גם היא.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות אלכסנדר רוזיאק (רוזנברג), נתניה
