אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות אליזה רוזנברג, חולון
משה-מור ושרלוטה רוזנברג וארבעת ילדיהם אליזה, מרתה, יעקב ולייבוש התגוררו בעיירה מולדבה בצ'כוסלובקיה לפני המלחמה.
בשנת 1944, לאחר חג הפסח, גורשו בני המשפחה לגטו קושיצה ותוך זמן קצר שולחו לאושוויץ-בירקנאו. האב והבן הצעיר נרצחו עם הגעתם. לאחר שלושה חדשים נשלחו האם ושתי בנותיה יחד למחנה דכאו-מילדורף. זמן קצר לפני סוף המלחמה הועלו אסירות המחנה על רכבת, וביניהן שרלוטה, אליזה ומרתה. סיפרה אליזה:
בסוף אפריל 45 הכניסו אותנו לוואגונים [קרונות] ונסענו ליעד בלתי ידוע. אווירונים אמריקאים תקפו את הוואגונים. מישהו פתח את הדלת ואנשים פרצו החוצה. החיילים הגרמנים ירו בנו, וכך, מההפצצות והירי, אנשים רבים מתו כמה ימים לפני השחרור. זה היה בעיר פוינג. בתחילת מאי שוחררנו על ידי הצבא האמריקאי בפלדאפינג. זמן מה גרנו בפנימייה של ההיטלר יוגנד.
בנות משפחת רוזנברג שוכנו במבנה ששימש קודם לכן כפנימייה של הנוער ההיטלראי, וקיבלו חולצות של תנועת הנוער ההיטלראי. חולצות אלה היו בגדיהן הראשונים לאחר השחרור. ממחנה העקורים עשו האם ושתי בנותיה את דרכן חזרה לצ'כוסלובקיה, שם למדו שהאח יעקב, שנשלח מאושוויץ למחנה מאוטהאוזן, נפטר בסמוך לשחרור ממחלת הטיפוס.
בשנת 1949 עלו שרלוטה, אליזה ומרתה לישראל.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות אליזה רוזנברג, חולון
