דייזי לבית שאלתיאל נולדה בשנת 1921 בסלוניקי ונישאה זמן קצר לפני המלחמה לבן עירה שמואל קראסו. במהלך המלחמה נמלטו בני הזוג לפיראוס ושילמו לבעל סירה על מנת שיבריח אותם, אך האיש נטל את כספם והסגירם לידי הגרמנים.
במרץ 1944 גורשו בני הזוג לאושוויץ-בירקנאו. שמואל נשלח לעבוד ב'זונדרקומנדו' ונרצח במהלך מרד עובדי הזונדרקומנדו באושוויץ.
על זרועה של דייזי קועקע המספר 76945 והיא נשלחה לעבודות כפייה אולם עם הידרדרות מצבה הבריאותי היא נשלחה לבלוק החולים שבמחנה.
כשהוציאו הגרמנים את האסירים לצעדות המוות שכבה דייזי בבלוק החולים במצב גופני קשה, ללא יכולת לקום מהמיטה. החיילים הגרמנים עברו בין החולים וירו בהם, אולם כאשר חלפו ליד מיטתה של דייזי החליטו ש"חבל לבזבז עליה כדור" וכך נותרה בחיים.
עם שחרור המחנה בידי הצבא האדום, אסירים רבים שנותרו ללא בגד לגופם הגיעו למחסני המחנה ולקחו בגדים. דייזי נטלה מעיל אסירים וחולצה שעל הכיס השמאלי שלה חותמת שחורה עם הכיתוב ".K.L. AU" - ראשי תיבות בגרמנית של מחנה ריכוז אושוויץ.
לאחר המלחמה עלתה דייזי לארץ ישראל באניית המעפילים "הנרייטה סאלד". העולים שעל האנייה, ובהם דייזי, גורשו על ידי השלטונות הבריטים למחנה מעצר בקפריסין.
בשנת 1955 פגשה דייזי את יהודה קמפלר, יליד גרמניה שהצליח להימלט ולהגיע לארץ ישראל לפני המלחמה, והשניים נישאו.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת דוד קמפלר, גני תקווה
