בשנת 1941, עם פלישת גרמניה לברית המועצות, גויס יהודה רובשבסקי מחרקוב שבאוקראינה לצבא האדום. רובשבסקי נשלח לחזית ושירת כאלחוטן בחיל התותחנים בדיביזיה השנייה. בני משפחתו, אשתו ושני ילדיו, נותרו מאחור, פונו לסראטוב וכך ניצלו.
בינואר 1945 הגיעה יחידתו של רובשבסקי לשערי מחנה אושוויץ והשתתפה בשחרור המחנה. יהודה היה החייל היחיד שדיבר אידיש, ולכן מונה לטפל בקבוצה של 36 נערות יהודיות בנות 16-15, ניצולות המחנה.
לפני שהנערות עזבו ועברו לשיקום, הן תפרו עבור רובשבסקי ארנק שעליו רקמו את ראשי התיבות של שמו. בארנק שהעניקו לו הנערות היה מכתב תודה ובו חתומים שמותיהן.
זמן קצר לאחר הפרידה מהנערות, עזבה היחידה של רובשבסקי את אושוויץ והמשיכה להתקדם עם חזית הצבא האדום. רובשבסקי השתחרר מהצבא בדרגת סמל ראשון לאחר הניצחון ב-1945.
בשנת 2008 נתרם הארנק לאוסף החפצים של יד ושם. נערך תחקיר כדי לאתר את הנשים ששמן רשום במכתב התודה. התחקיר העלה שככל הנראה זו קבוצת נערות שגורשו לאושוויץ מהונגריה או מקרפטורוס, אולם צוות יד ושם התקשה לגלות את זהותן של הנערות ולהבין מה עלה בגורלן לאחר המלחמה כדי להפגיש אותן עם המתנה שהעניקו לחייל היהודי מהצבא האדום שדאג להן לאחר השחרור.
עם השנים התרחבו אפשרויות הגישה לארכיונים שונים ברחבי העולם, והתחקיר התרחב. בדיקה מחודשת בארכיון הצלב האדום העלתה שאחת הנשים החתומות על המכתב, אולגה קליין, נישאה לאחר המלחמה לברנרד קריזמן ועלתה לישראל בשנת 1965. נמצא שאולגה התגוררה בחיפה ונפטרה בשנת 1984. באמצעות תחקירי המשך אותרו שלושת בניה של אולגה, והשיחה עמם, שהביאה לאימות פרטי התחקיר, עוררה התרגשות גדולה במחלקת החפצים. כעת, לצד דמותו של רובשבסקי נוכל להתוודע לנציגה אחת לפחות מחלקו השני של הסיפור, מקבוצת הנערות הניצולות שהעניקו ברגשות תודה והוקרה שי לחייל שדאג להן בימים הקשים שלאחר השחרור.
ניסיון להתחקות אחר גורלן של שאר הנשים עדיין לא צלח, אך התחקיר נמשך.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת ולאדילינה רובשבסקי, קרית אונו
