בשנת 1939, בהיות בת 21, נכלאה סאלי עם קבוצת צעירים יהודיים שהואשמו בפעילות חתרנית אנטי פשיסטית שעונשה שנת מאסר אחת. לאחר שחרורה היא נאסרה שוב, הפעם במחנה טירגו ז'יאו, ובחודש ספטמבר שנת 1942, גורשה עם קבוצה גדולה של יהודים שהואשמו בפעילות קומוניסטית למחנה ואפניארקה שבשטחי טרנסניסטריה.
בתקופת מאסרה במחנה ופניארקה הכירה סאלי את מישו וולף והשניים התאהבו וקיוו להקים משפחה בעולם עתידי טוב יותר. ואולם, מישו ואסירים נוספים נשלחו ממחנה ופניארקה לבית הסוהר רבניצה והשניים הופרדו.
בעוד שבמחנה ואפניארקה, על אף התנאים הקשים ששררו במקום, האסירים זכו במידה מסוימת של מרחב פעולה, כלא רבניצה התנהל כבית סוהר לכל דבר כשאנשי אס.אס. ואוקראינים משמשים כסוהרים.
בראשית שנת 1944, עם הישמע הדי החזית המתקרבת, הגיעו ידיעות על התקרבות הצבא הרוסי גם אל אסירי כלא רבניצה. בתקופה זו יצר מישו וולף את המתנה לחברתו - תליון המורכב מקופסה קטנה מעץ עליה חרוט השם סאלי, ובתוכה מדליון שעליו דמות אסיר בבית כלא. על התליון גם שעון המורה על השעה חמישה לשתים עשרה, תיאור הממחיש את תחושת השחרור הקרוב.
אך התקווה שביטא מישו על גבי התליון התבררה כתקוות שווא. בלילה שבין ה-19 ל-20 במרץ 1944, עם החלטת הגרמנים לסגת מהאזור, חיסלו הסוהרים את כלא רבניצה ורצחו את כל האסירים, וביניהם את מישו וולף.
סאלי בוים שמרה על המזכרת הקטנה מאהובה. עם פינוי מחנה ופניארקה היא הועברה למחנות נוספים ושוחררה עם נפילת משטרו של אנטונסקו בחודש אוגוסט 1944.
בשנת 1945 נישאה סאלי לסנדו אברמוביץ והשניים עלו לארץ בשנת 1977.
אוסף החפצים, מוזאון יד ושם
תרומת סאלי (בוים) אברמוביץ, חיפה
