הגדה לפסח מתקופת השואה מיומנה של רגינה הוניגמן במחנה גברסדורף

רגינה הוניגמן נולדה ב-12 לדצמבר 1918 בזווירץ שבפולין. עם הכיבוש הנאצי, אולצה כל משפחה יהודית בעיירה לשלוח בן משפחה אחד לעבודות כפייה במחנה גברסדורף. כך מצאה את עצמה רגינה עובדת מבוקר עד ליל בבית חרושת לחוטי פשתן.

היומן שניהלה רגינה במחנה מתאר את חיי היום יום של הנשים, והטקסטים ספוגי האירוניה, שנכתבו על ידי רגינה וחברותיה, מספרים רבות על איתנות הרוח של אותן נשים צעירות ועל תרומתה של החברות ביניהן להתמודדות עם המצוקה והקשיים.

"[…] [...]. סוף-כל-סוף, מתקרב הרגע המיוחל. אנו הולכות לישון ומתוך העייפות נעצמות העיניים... אך אנחנו, החולמות על החופש, לא יכולות להירדם...קריאה יוצאת מהלב הכלוא ואנחות רבות טובעות בדמעות...חיוך הירח, רחש עצים – ומלבנו עולה שיר החופש. לא רפות ידינו כי מרד בלבנו. נזכה למחר טוב יותר בארץ-ישראל.

אמן!!!

[…]

בדיחות, תוססות , מוות, רעב

!דיינו

מגיע שוב הלילה

!דיינו

לאחראית הקבוצה יש מיטה

!דיינו

כשמתאים לה היא מכה אותנו

!דיינו

אנחנו לא שמות על הסטירות

!דיינו

אך [הקבוצה] בלאגר יכולות לצחוק

!דיינו

[…]

בסוף המלחמה הגיעה רגינה למחנה העקורים בברגן בלזן. היומן המשיך לשמש אותה וחתימות ואמרות של ניצולים נוספים נכתבו במחברת. את בעלה לעתיד, אליאס לוסטיגמן, פגשה במחנה העקורים והשניים נישאו בשנת 1947. הזוג היגר לאוסטרליה ושם נולדו שתי בנותיהם, פיי ואסתר.

רגינה נפטרה בשנת 1992 ולאחר פטירת בעלה בשנת 2005, תרמו בנותיה את יומנה למשמרת ביד ושם.

מבקשים את עזרתכם להרחבת התחקיר על יומנה של רגינה הוניגמן

אם יש באפשרותכם להוסיף מידע לגבי אחת הנשים ברשימה או לגבי מחנה גברסדורף בכלל, נא צרו קשר עם אוסף החפצים של מוזיאון יד ושם בטלפון 972-2-6443598 או בדואר אלקטרוני: museum.artifacts@yadvashem.org.il