חג הפסח המסמל חופש ותקווה קיבל משמעות מיוחדת במחנה העבודה גברסדורף שבסודטים. אל מחנה זה גורשו נשים צעירות ונשלחו לעבודות כפייה. רגינה הוניגמן, אחת מאסירות המחנה, ניהלה יומן בתקופת מאסרה, ובין דפי היומן מקופלת גרסה ייחודית של הגדת פסח, וכן אמרות ושירים שחיברו חברותיה של רגינה במחנה.
עבדים היינו במצרים, פעם, ועכשיו שוב בגברסדורף. בהיסטוריה היינו נתונים לחסדך/לרחמיך לא לבלוע אותנו (בקריעת ים סוף). לא נוכל להתחמק מגזרות הקדוש ברוך הוא אך [אז] הלכנו משם לעולם החופש של כנען...לכנען נשלחנו לארץ של פרחים ופריחת החופש בארץ המובטחת. יום הגאולה יבוא לגברסדורף. השערים ייפתחו וההמון ירוץ החוצה, עצוב, בודד ומותש, "חברה"
[עמ' 49 ביומן הסרוק]
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת פיי אייכנבאום ואסתר גורדון, מלבורן, אוסטרליה
רגינה הוניגמן נולדה ב-12 לדצמבר 1918 בזווירץ שבפולין. עם הכיבוש הנאצי, אולצה כל משפחה יהודית בעיירה לשלוח בן משפחה אחד לעבודות כפייה במחנה גברסדורף. כך מצאה את עצמה רגינה עובדת מבוקר עד ליל בבית חרושת לחוטי פשתן.
היומן שניהלה רגינה במחנה מתאר את חיי היום יום של הנשים, והטקסטים ספוגי האירוניה, שנכתבו על ידי רגינה וחברותיה, מספרים רבות על איתנות הרוח של אותן נשים צעירות ועל תרומתה של החברות ביניהן להתמודדות עם המצוקה והקשיים.
"[…] [...]. סוף-כל-סוף, מתקרב הרגע המיוחל. אנו הולכות לישון ומתוך העייפות נעצמות העיניים... אך אנחנו, החולמות על החופש, לא יכולות להירדם...קריאה יוצאת מהלב הכלוא ואנחות רבות טובעות בדמעות...חיוך הירח, רחש עצים – ומלבנו עולה שיר החופש. לא רפות ידינו כי מרד בלבנו. נזכה למחר טוב יותר בארץ-ישראל.אמן!!!
בגלל שבאומללותנו, כיהודים אנחנו חזקים יותר. הלילה ארוך וחשוך. לשווא הכמיהה, הבדידות בלב היהודי נמשכת. החושך הוא צל בלתי נראה. השחר בפתח, עוד יום של תקוה...מתי בחיינו יבוא יום ולא נאכל ירקות מרים מדי לילה? מתי יהיו לילדינו היהודים חיי בריאות?.
[…]בדיחות, תוססות , מוות, רעב!דיינומגיע שוב הלילה!דיינולאחראית הקבוצה יש מיטה!דיינוכשמתאים לה היא מכה אותנו!דיינואנחנו לא שמות על הסטירות!דיינואך [הקבוצה] בלאגר יכולות לצחוק!דיינו[…]
בסוף המלחמה הגיעה רגינה למחנה העקורים בברגן בלזן. היומן המשיך לשמש אותה וחתימות ואמרות של ניצולים נוספים נכתבו במחברת. את בעלה לעתיד, אליאס לוסטיגמן, פגשה במחנה העקורים והשניים נישאו בשנת 1947. הזוג היגר לאוסטרליה ושם נולדו שתי בנותיהם, פיי ואסתר.
רגינה נפטרה בשנת 1992 ולאחר פטירת בעלה בשנת 2005, תרמו בנותיה את יומנה למשמרת ביד ושם.
מבקשים את עזרתכם להרחבת התחקיר על יומנה של רגינה הוניגמן
אם יש באפשרותכם להוסיף מידע לגבי אחת הנשים ברשימה או לגבי מחנה גברסדורף בכלל, נא צרו קשר עם אוסף החפצים של מוזיאון יד ושם בטלפון 972-2-6443598 או בדואר אלקטרוני: museum.artifacts@yadvashem.org.il







