לאחר פרוץ המלחמה ניסו בלנקה ואגון פולק לברוח מזאגרב עם שתי בנותיהם אל שטחי הכיבוש האיטלקי, אך ניסיון הבריחה לא צלח. בני המשפחה נתפסו ונשלחו למחנה לובוגראד. באוקטובר 1942 הועלו בני המשפחה על רכבת גירוש. הרכבת עשתה את דרכה ככל הנראה למחנה השמדה, אך פעילים מהקהילה היהודית הבריחו קבוצת יהודים מהרכבת באחת התחנות, ביניהם בני משפחת פולק. בלנקה ואגון הגיעו עם בנותיהם לדירת מסתור של הקהילה היהודית בעיר.
ממקום המסתור הצליחה אינגה להעביר מסר לחברתה הנוצרייה דושקה רוט על מצב משפחתה שנמצאת במנוסה, וזו ביקשה מהוריה אוגוסט וברנקה רוט לעזור לבני משפחת פולק. בני הזוג רוט נעתרו לבקשת בתם חרף הסכנה הגדולה הכרוכה בכך. הם אספו את שתי הבנות אינגה וליארקה אל ביתם, שם שהו כשבועיים. סיפור הכיסוי של אינגה וליארקה היה שהן מכפר סרבי שנשרף על ידי הגרמנים, ושהוריהן נלקחו לעבודות כפייה בגרמניה.
בלנקה ואגון, הוריהן של הבנות, הצליחו למצוא מקום מסתור אחר, אך באחד הימים נתפס אגון, גורש למחנה השמדה ונרצח. בני הזוג רוט הבינו שהסכנה מתגברת והחליטו להעביר את אינגה וליארקה לבתי יתומים. במקביל אורגן מקום מסתור לאמן שהחלה לעבוד במטבח של מנזר. מדי שבוע יצאה ברנקה רוט לבקר את הנערות המוסתרות, וכאשר נראה היה שנשקפת סכנה לאחת הבנות, היא הועברה למקום מסתור אחר.
בזמן שהותה בבית היתומים הכינה לעצמה אינגה בת השתים-עשרה משחק קלפים כדי להעסיק את עצמה.
"מצאתי לי למשל גם איזשהו בידור. ציירתי בעצמי על איזה מן קרטון דקיק קלפים – ממש קלפים אמיתיים של משחק 'רמי'. שתי חבילות עם ארבעה ג'וקרים. כיוון שאמא שלי לפני המלחמה לימדה אותי לעשות 'פאסיאנס', אז גם עשיתי את זה ושיחקתי בזה. ילדים באו לשאול אותי מה אני עושה, אז אמרתי 'זה איזה משחק שמשחקים לבד'."
מתוך עדותה של אינגה פולק.
עם הזמן הצליחה ברנקה להשיג לאמן של אינגה וליארקה עבודה כמטפלת בבית היתומים אליו הועברו. אסור היה להן לגלות את הקרבה המשפחתית והן קראו לאמן "דודה מריצה" בשמה הנוצרי הבדוי, כמו הילדות האחרות במקום, אבל הן היו מאושרות להיות ביחד שוב. הבנות ואמן נשארו בבית היתומים עד סוף המלחמה.
בשנת 1948 עלו בלנקה ובנותיה לישראל. רות (אינגה) ודושקה רוט שמרו על קשר כל השנים.
את קלפי המשחק שיצרה לעצמה אינגה פולק בזמן שהייתה במסתור, היא תרמה למוזיאון יד ושם.
ברנקה, אוגוסט ודושקה רוט הוכרו בשנת 2001 כחסידי אומות העולם.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות רות גת (אינגה פולק), קיבוץ רבדים
