תפילין שקיבל מאיר מילבאום במחנה וסטרבורק לרגל בר המצווה, מידי אסיר שיועד לשילוח למחנה השמדה

לאחר עליית הנאצים לשלטון עזבו שלמה ומינה מילבאום את ביתם בברלין והגיעו להולנד. בשנת 1941 גורש שלמה למחנה וסטרבורק, וזמן קצר אחריו גורשו למחנה גם בני משפחתו.

במחנה וסטרבורק הגיע הבן מאיר למצוות ושלמה אביו ביקש לחגוג לו בר-מצווה, למרות שלא היו בידו האמצעים לכך. באחד מהצריפים במחנה הקימו האסירים בית כנסת מאולתר. מאיר עלה לתורה עם ספר תורה מוסתר שנשמר במחנה וקרא את פרשת בר המצווה שלו – פרשת "לך לך". לאחר שבת בר המצווה, במהלך גירוש מהמחנה להשמדה, ניגש אל מאיר אחד המגורשים, אדם שמאיר לא הכיר, הניח תפילין בידיו ואמר שהוא כבר לא יזדקק להם. מאותו רגע חש מאיר שעליו לשמור על התפילין של אותו יהודי אלמוני. הוא שמר על התפילין לאורך השנים אך לא העז לעשות בהם שימוש.

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות מאיר מילבאום, הרצליה, ישראל