בחודש יוני 1940 עבר האזור בו התגוררה משפחת נוימן לשליטה סובייטית. במהלך תקופת השלטון הקומוניסטי גורשו מרבית בעלי העסקים לסיביר, אולם אבא נוימן הצליח להתחמק מגירוש והסתתר ביערות כשהוא נעזר בעובדיו המביאים לו מזון.
עם נסיגת הסובייטים וכניסת הגרמנים והרומנים לאזור נמלטו גם בני המשפחה האחרים ליער, אך שוטרים רומנים הגיעו למקום המסתור והשיבו אותם אל ביתם שנהרס בינתיים. בתוך זמן קצר ריכזו הגרמנים את כל היהודים וגרשו אותם לשטחי בסרביה. המגורשים נדדו ממקום למקום במשך מספר שבועות כשהם מוכרים את בגדיהם תמורת אוכל, רבים נפטרים עקב תנאי הדרך הקשים.
כאשר הגיעו ל-Tiganesti שוכנו המגורשים בבתי יהודים שגורשו זה לא מכבר. מים מזוהמים ששתו גרמו לפטירתם של רבים ובהם חיים רוזנברג, סב המשפחה, שנקבר בבית הקברות היהודי במקום.
מטיגנשט נשלחו אל מעבר לנהר הדניסטר, למוגילב שבאוקראינה, שם שוכנה משפחת נוימן עם משפחות נוספות בדירה. אך בני המשפחה לא שהו במקום זמן רב, זמן קצר לאחר מכן נשלחו עם מגורשי בוקובינה אחרים בחזרה לטיגנשט שם נכלאו במחנה מוקף גדר תיל. רעב ותנאי סניטציה ירודים היו מנת חלקם של המגורשים במחנה, ועל מנת להשיג מעט מזון הם מכרו לכפריי הסביבה מבגדיהם וכן מסמרים שהוציאו מצריפים שפירקו במקום. במהרה התפרצה מגפת טיפוס במחנה וסאלי הבת הבכורה חלתה ונפטרה.
לאחר כחצי שנה הועברו בני המשפחה ומגורשים נוספים לקרזנה שעל נהר הבוג, שם שוכנו בבתים של יהודים שנרצחו ביער הסמוך. כאן שהו קרוב לשנה כשאבי המשפחה סוחר בבגדים משומשים ומארגן שירותי תפירה לכפריים.
ארבע שנים היו בני משפחת נוימן בדרכים ובמחנות. לבסוף שוחרר האזור על ידי הצבא האדום.
בתחילת 1944 עשו בני משפחת נוימן את דרכם לעיר וטרה דורני שברומניה, שם קיבלו בית של משפחה יהודית שלא חזרה.
צבי עלה לארץ ביולי 1946, הגיע עם האנייה "הגנה" והתגייס לפלמ"ח עם הגעתו לארץ. יהודית עלתה לארץ בשנת 1948.
אוסף החפצים, מוזאון יד ושם
תרומת שושנה נוימן, חיפה
