את "צאינה וראינה" כתב ביידיש עבור נשים בסוף המאה ה-16 הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי - "המגיד הנודד", בפולין. הספר עוקב אחר פרשיות התורה ומלווה באגדות, מדרשים והפטרות. כספר שנכתב עבור נשים הוא מעמיד את דמויות המקרא הנשיות במרכז, והיה מהנפוצים בספרות בעולם היהודי עד לשואה. "צאינה וראינה" נדפס בכ-150 מהדורות.
עותק זה של הספר הגיע לפני שנים רבות לאוסף יד ושם ועד לא מזמן, חסר היה מידע על בעליו ומה עלה בגורלם.
על גבי העותק צוין בכתב יד:
"Lodz 1941
Ruda Rayzla Baum
Litzmanstadt Getto
15/3/1940-15/9/1941"
במחקר לקראת פתיחת המוזיאון לתולדות השואה בשנת 2005 ובסיוע מאגר השמות הממוחשב התגלו פרטים חדשים הקשורים בזהותה של רודה רייזל באום שחתמה את שמה על גבי הספר. בעזרת רשימות תושבי גטו לודז' התגלה שרודה רייזל באום (שם נעורים: סוכצקי) הייתה בגטו לודז' עד שנשלחה למחנה השמדה חלמנו ב-1942, שם נספתה. מדף עד שמסר בנה יוסף באום ב-1956, עלה שמדובר באישה נשואה, תושבת לודז, ולה שלושה ילדים.
לאחר חיפושים אותר בנה של רודה, יוסף באום, בחיפה. משפחתו של יוסף נדהמה לגלות שיש ביד ושם חפץ של סבתם. בתו של יוסף, רות אינהורן, הגיעה עם משפחתה לביקור ביד ושם כדי לראות את הספר. מפיה יכולנו להשלים את פרטי הסיפור:
סבתה רודה רייזל, ילידת 1892, וסבה שמריהו חיים התגוררו בעיר לודז'. היו להם שלושה ילדים: מנחם מנדל יצחק נולד ב-1917; יוסף שלמה, אביה של רות, נולד ב-1920 ורבקה נולדה ב-1926. רודה רייזל ושמריהו באום עסקו במסחר בבדים. בתקופת הכיבוש הגרמני אולצה המשפחה לעבור לגור בתחומי גטו לודז' ברחוב אמבך. האחים מנחם ויוסף עבדו בגטו ב'שנידר רזורט'- בית חרושת לתפירת מדים ובגדים לגרמנים. רבקה עבדה בבית החרושת לייצור נעלי קש. בשנת 1942 גורשה רודה רייזל למחנה חלמנו שם נרצחה. שמריהו נספה באושוויץ בשנת 1944. האח מנחם והאחות רבקה נספו בשנת 1944 בעת שגורשו מאושוויץ לכיוון גרמניה. יוסף הועבר לבית חרושת 'האסאג' לתפירת מדים ושם עבד בעבודת כפיה עד לשחרור.
לאחר שחרורו חזר יוסף לעירו לודז', שם התברר לו גודל אסונו. איש מבני משפחתו לא נותר בחיים. מאוחר יותר עבר למחנות עקורים ועסק בארגון קבוצות ילדים לקראת עלייתם לארץ ישראל. בשנת 1949 הכיר שם את רחל גרסטנר שנותרה גם היא יחידה מבני משפחתה ונישא לה. ביולי 1950 עלו בני הזוג ארצה עם בנם הבכור.
לעותק הספר "צאינה וראינה" ששכן במשך שנים רבות באוסף החפצים במוזיאון זכינו להחזיר פנים ושם. לנכדיה וניניה של רודה רייזל באום ז"ל, אותה לא הכירו מעולם, זכינו להעניק זיכרון חדש, מפגש בלתי אפשרי כמעט עם חפץ שהיה שייך סבתם.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
