כלי אוכל של מרים והנרי המרסלך, ילדים שהועברו למחתרת ההולנדית

מרים ווטרמן, לימים פינקהוף, הצטרפה למחתרת ההולנדית, נחושה לסייע בהצלת ילדים יהודים שנידונו לגרוש ולמוות. היא קיבלה על עצמה להעביר לתחנת הרכבת אמסטל באמסטרדם ילדים ותינוקות שהוריהם קיבלו צו גרוש.

בתחנת הרכבת, במקום המיועד לכך, היתה משאירה את העגלה וממתינה על הרציף עם הילדים לצידה והתינוקות על ידיה. אז הייתה ניגשת אליה אישה אחרת, לוקחת ממנה את הילדים ועולה עמם לרכבת. מרים הייתה יוצאת מן התחנה ומשאירה את עגלת התינוק הריקה במקומה כדי לא לעורר חשד. סודיות הייתה חיונית כדי להגן על המשימה, ולכן מרים לא ידעה מעולם מה עלה בגורלם של הילדים אותם סייעה להציל.

במאי 1943, הגיעה מרים ווטרמן אל תחנת הרכבת עם מרים המרסלך בת השנה וחצי ואחיה הנרי שנולד ימים ספורים קודם לכן.

זמן קצר לאחר שנמסרו הילדים לאחריותה של מרים, גורשו הוריהם קרל ועמליה המרסלך לסוביבור, שם נרצחו ב-28 במאי 1943.

מרים והנרי הגיעו לבית הילדים בהילברסום בניהולה של קטי מילדר, שהוכרה לימים כחסידת אומות העולם. בבית הילדים הופקדה קיטי פרנק, בחורה צעירה, על הטיפול במרים והנרי. כשבועיים לאחר הגעתם לבית הילדים ביקרה מרים ווטרמן את חברתה קיטי פרנק ונדהמה לזהות את שני הפעוטים שאך לא מזמן סייעה בהצלתם.

בשנת 1944 נתפסה מרים ווטרמן ונשלחה למחנה ברגן-בלזן. למרות התנאים הקשים שרדה. אחרי המלחמה הייתה מרים ווטרמן נחושה להחזיר את שני הילדים לידיים יהודיות. המאבק היה קשה, אך עקשנותה של מרים נשאה פרי ובשנת 1949 הובאו הילדים לארץ ישראל. בארץ אומצו ע"י בני הזוג ארטן.

קטי מילדר, מנהלת בית הילדים, "דודה קטי" בפי הילדים, שמרה על השכמייה בה הייתה עטופה מרים המרסלך ביום הגעתה אל המוסד. את השכמייה העבירה למרים ווטרמן פינקהוף וזו תרמה אותה למשמרת באוסף החפצים ביד ושם.

בשנות ה-80, מרים והנרי, שנקרא צבי מאז עלייתו ארצה, הצליחו לאתר את הטי פאוטה, האישה שקיבלה אותם ממרים ווטרמן בתחנת הרכבת אמסטל והעבירה אותם לבית הילדים בהילברסום. הטי נתפסה עם חברה נוספת מהמחתרת ההולנדית, חיסלה ויברדינק סונליין, בשנת 1943. הן גורשו למחנה רוונסברוק, הצליחו לשרוד שם עד לסוף המלחמה ולימים הוכרו כחסידות אומות העולם ע"י יד ושם. צבי ומרים שמרו על קשר עם הטי עד למותה בשנת 1999.

על משולש בד, חלק מדגל נאצי, חתמו אסירות מחנה רוונסברוק בסוף המלחמה את שמותיהן. יהודית טאובה, אסירה יהודייה במחנה, רקמה על גבי החתימות ושמרה על פיסת הבד הרקומה. לפי בקשתה העביר בעלה של יהודית, שמואל טאובה, את הבד הרקום למשמרת עד באוסף החפצים ביד ושם לאחר פטירתה בשנת 2003. בין החתימות גילינו את שמותיהן הרקומים של הטי וחברתה חיסלה.

אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם