גניה שניידר ובני משפחתה התגוררו בעיירה שרנייבה, סמוך לקרקוב. חברתה הטובה של גניה, ברברה דוברולובובה, למדה עמה בבית הספר ובתצלומים רבים שנשמרו מתקופה זו מצולמות שתי הנערות כשהן מבלות יחדיו.
לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין וגירוש יהודי העיירה שרנייבה לגטו, דרשה ברברה מהוריה להכניס את גניה אל ביתם ולהסתירה. ההחלטה להסתיר את גניה בבית המשפחה הייתה כרוכה בסיכון רב. רבים מתושבי העיירה שיתפו פעולה עם הגרמנים, וחיפושים אחר יהודים מוסתרים נערכו לעיתים קרובות. באחד הימים נודע לבני משפחת דוברולובוב שהגרמנים מבצעים מצוד אחר יהודים. גניה נכנסה לתוך ארון הבגדים וסופיה נעלה את דלתותיו והטמינה את המפתח.
כאשר הגיעו החיילים הגרמנים אל הבית הם עברו בין החדרים וערכו חיפוש יסודי. כשנכנסו לחדר השינה שבו ניצב הארון, דרשו מסופיה לפתוח אותו. סופיה טענה שהארון אינו בשימוש אלא משמש כמחיצה, ושהמפתחות לארון אבדו מזמן. אחד החיילים נעץ את כידון הרובה לתוך הארון, אך הכידון לא נתקל בדבר והחיילים עזבו את הבית. הכידון שחדר לתוך הארון עבר מעט מעל ראשה של גניה שישבה מקופלת בתחתית.
לאחר אירוע זה החליטו סופיה ותדאוש לשלוח את גניה אל קרובי משפחתם בוורשה, בני הזוג קוצ'ורובסקי. כשהיא מצוידת בתעודות מזויפות דאגו בני הזוג קוצ'ורובסקי לגניה למקום מסתור במנזר, שם שהתה רוב תקופת המלחמה. לאחר המלחמה נודע לגניה שהוריה איטה ואברהם ואחיה פישל גורשו לאושוויץ ונרצחו. שני אחיה הגדולים נשלחו למחנות ושרדו. בשנת 1954 היא עלתה לישראל.
ברברה דוברולובה ובני הזוג קוצ'ורובסקי הוכרו בשנת 1992 כחסידי אומות העולם.
בשנת 2017 ערכה תמר, בתה של גניה, טיול שורשים בפולין עם בני משפחתה. גניה וברברה כבר נפטרו, ותמר יצרה קשר עם בנה של ברברה, קז'ישטוף דונל, וקבעה להיפגש עמו. בביתו שמעו תמר ובני משפחתה בפעם הראשונה את סיפור ארון המסתור. זאת ועוד, הארון, כך התברר, נמצא עדיין בבית. בני המשפחה עלו לראות את הארון שהיה מונח מפורק בעליית הגג וההתרגשות הייתה גדולה. בעקבות המפגש ביקשה תמר מקז'ישטוף לתרום את ארון המסתור ליד ושם כעדות לגורלה של אמה ולמסירותם של בני משפחת דוברולובוב ובני משפחת קוצ'ורובסקי שסיכנו את חייהם כדי להצילה.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
באדיבות קז'ישטוף דונל, קרקוב, פולין
