יעקב דה יונגה, אשתו ג'נט וילדיהם רות, היינריך ויואכים-מקס גרו בעיר וינר בגרמניה, על גבול הולנד. בתחילת השלטון הנאצי יעקב נאסר באמתלת שווא בעקבות תלונה שהגיש נגדו נאצי מקומי שהיה לקוח שלו והיה מסוכסך עמו עקב חוב כספי. כששוחרר יעקב נאסר עליו לגור במקום והוא נדד עם משפחתו לעיר אחרת. לאחר ליל הבדולח עברה המשפחה את הגבול להולנד והגיעה לעיר ליוורדן.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת רוזינה דה יונגה-נתנס, דן האג, הולנד, ויעקב דה יונגה, סוליהול, אנגליה
באוגוסט 1942 קיבלו בני המשפחה הוראה להתייצב לטרנספורט. רות, הבת הגדולה, הצטרפה כקשרית למחתרת. יעקב, ג'נט ושני הבנים הוסתרו בעזרת איש המחתרת קרין ון דר הלם בעליית הגג של האלמנה נויטגדאכט. בעלה המנוח ניהל מפעל נגרות והאלמנה העלתה לעליית הגג שולחן נגרים וכלי נגרות. בני המשפחה היו בעלי כישרון טכני והחלו לבנות חפצים בעץ, ביניהם צעצועים. אנשי המחתרת לקחו את הצעצועים וחילקו אותם לילדים שהוסתרו בבתים אחרים.
בני משפחת דה יונגה שרדו את המלחמה. הם תרמו ליד ושם את שולחן הנגרים עליו עבדו במסתור וצעצועי עץ שיצרו בתקופת המלחמה.
