במחנה המשיכו חברי קבוצת ההכשרה לקיים מסגרת חברתית ואידיאולוגית ולחלום על ההגעה לארץ ישראל ועל הגשמת חלום ההתיישבות.
שלושת בני הדודים ישבו במחנה המעצר חסרי מעש ובחוסר ודאות לגבי העתיד. הם הבינו שאיכות החיים במקום תלויה ביוזמותיהם וחיפשו דרכים לשפר את חיי היום יום של חברי קבוצת ההכשרה. בדרך לא דרך השיגו כלי עבודה ובנו מקלחת מים מתוקים מצינורות שלקחו בסתר. בהמשך בנו תנור אפייה גדול למטבח של קבוצת ההכשרה. הם התקינו במקום אומגה לשימוש ספורטיבי של חברי הקבוצה וארגנו משחקי כדורעף.
באחד הימים הציע אחד מחברי הקבוצה, אמן שחמט, ללמד את עמיתיו את רזי המשחק והצעירים סיתתו כלים מאבנים שמצאו בסביבה. ישראל רוט ביקש לבנות מחרטה שתאפשר להם ליצור באופן 'תעשייתי' חפצים שונים. הוא השיג זוג סקטים, פירק אותם והשתמש בחלקים ליצור מחרטה.
כך החל ייצור סדרתי של משחקי שחמט מעץ. ישראל יצר כלי שחמט בעזרת המחרטה, אריה גילף את הפרטים העדינים ויצחק הכין קופסאות הנפתחות ללוח שחמט. השלושה מכרו את המשחקים לנציגי הסוכנות היהודית ואלה סיפקו אותם לעצורים ומכרו אותם לחיילים בריטים ששלחו אותם הביתה כמזכרות. הכסף שזרם אל הקופה השיתופית אפשר לקבוצה לרכוש מוצרי מזון טובים יותר.
עם שחרור המעפילים ממחנות המעצר בקפריסין ייסדו חברי הקבוצה את קיבוץ בית קמה שבנגב. בידיו של אריה קליין נותר משחק שחמט אחד שיוצר בקפריסין וישראל רוט שמר את המחרטה שבעזרתה יוצרו כלי המשחק.
אוסף החפצים, אגף המוזאונים, יד ושם
כלי שחמט בקופסה: תרומת אריה קליין, ירושלים
מחרטה לייצור כלי שחמט: תרומת ישראל רוט, קיבוץ ברעם
