שעון שנתנה ורה פירסט לבתה קתרינה לפני ששמה קץ לחייה

כשנודע [לאמא] שאבא מת, שלושה ימים היא דיברה איתי שאנחנו נתאבד ביחד... ולאחותי היא תיתן זריקה בשינה. היא הפעילה עלי לחץ נוראי, אבל כל כך רציתי לחיות, הייתי בת 20 ואמרתי לה - אל תדברי ככה... אז היא אמרה: 'את צודקת, את תעברי את המלחמה הזו אבל לי כבר אין כח'.

אלכסנדר פירסט, רופא מומחה לשחפת ובעל מרפאת רנטגן, ורעייתו ורה, רופאת שיניים, התגוררו בנובי ורבס, יוגוסלביה, בבית שבו ניהלו את מרפאותיהם. עם כניסת הגרמנים לאזור עברו בני הזוג פירסט עם שתי בנותיהם, קתרינה ומרים, לעיר בויה שבהונגריה. אלכסנדר הפך למפרנס יחיד ובשנת 1942 נשלח לעבוד כרופא באורדיאה. בשנת 1944 קיבלו בנות המשפחה הודעה שאלכסנדר שם קץ לחייו בעקבות הוראה לעבור לגטו.

זמן קצר לאחר מכן התעוררו ורה ובנותיה באמצע הלילה מדפיקות על החלון. שוטרים הונגרים נכנסו אל הבית והורו להן להתלבש ולהתארגן לגירוש. ורה ביקשה מבנותיה להתארגן ויצאה מהחדר. 

אחרי חמישה רגעים היא נכנסת. 'למה את לא מתלבשת?' שאלתי אותה.  [תשובתה:] 'אני לא באה אתכן.' אז כבר הרגשתי שמשהו קרה. 'מה לקחת? מה עשית?' [תשובתה:] 'שום דבר, שום דבר'.

האם הסירה במהירות את הטבעת מאצבעה, הורידה מפרק ידה את שעון היד ונתנה לקתרינה בתה את הטבעת, השעון וארנק. בתוך מספר דקות הייתה מחוסרת הכרה. רופא שהובהל למקום אמר לאחיות להיפרד מאמן. ורה נפטרה תוך זמן קצר.

כעבור שנים נודע לקתרינה שהוריה הרופאים הסכימו ביניהם שעם קבלת צו גירוש ישימו קץ לחייהם והכינו את כל הדרוש לשם כך.

הבנות נחלצו מהגירוש בסיוע חבר של אביהן, קצין משטרה הונגרי, וברחו אל דודתן בבודפשט. הן שרדו באחד הבתים המוגנים בעיר.

לאחר המלחמה עלתה קתרינה לארץ ישראל. היא נישאה לאמיל שימשוביץ, ניצול שואה מצ'כיה, ועבדה כאחות בבית חולים לחולי שחפת.

קתרינה ענדה את הטבעת ואת השעון של אמה ורה פירסט כל חייה, עד שתרמה אותם ליד ושם.