בשנת 1973 נמסרו ליד ושם שני דפים ובהם תפילות מתוך מחזור ליום הכיפורים. דפי התפילות שנכתבו ביד ושוכפלו בשיטת סטנסיל בזמן המלחמה, שימשו במחנה סאן-סיפריאן את לודוויג פרידמן יליד גרמניה שברח לבלגיה סמוך לפרוץ מלחמת העולם ה-2.
במאי 1940, עם פלישת הגרמנים לבלגיה, עצרו השלטונות הבלגים אזרחים גרמנים ואוסטרים ששהו בשטחם, מרביתם יהודים. את העצורים שלחו ברכבות שעל קרונותיהן התנוססו שלטים - "גייס חמישי". לאורך הנסיעה נזרקו אבנים וחפצים על הקרונות, ואזרחים בלגים מנעו מנציגי הצלב האדום להתקרב אל הרכבות ולתת מי שתייה לאנשים שבתוכם. העצורים נשלחו אל מעבר לגבול לדרום צרפת למחנה סאן-סיפריאן.
המחזור המקוצר ליום הכיפורים משמש עדות לניסיונותיה של ההנהגה הרוחנית של המגורשים למחנות המעצר בצרפת לעודד את אחיהם האסירים ולתמוך בהם בתוך המציאות הקשה.
על אירועי הימים הנוראים של שנת תש"א (1940) במחנה סאן-סיפריאן ניתן ללמוד מעדותו של הרב לאון אנסבכר, יליד גרמניה, אף הוא ממגורשי בלגיה.
לאחר מותו של אחד מחסידי צאנז במחנה, אפשר מפקד מחנה סאן-סיפריאן, לה-קלרק, שעל פי רוב נהג באכזריות כלפי האסירים, למנהיגי האסירים להיפגש עם ראש הקהילה היהודית בעיר פרפיניון הסמוכה למחנה, כדי שיוכלו לקבור את הנפטר בבית קברות יהודי. אנסבכר סיפר כי במהלך הפגישה החל ראש הקהילה "לבכות כמו ילד, הסתובב, פתח מגירה, ואמר הנה הדבר היקר ביותר שיש לי. הנה ספר תורה קטן של אבא שהבאתי עוד מפולין. שמעתי שאתם מתקשים במניינים אז אני נותן לכם את ספר התורה. וכדי להשלים את הנס, בשעה שהרים את ספר התורה מה נמצא למטה? שופר - ואנחנו שברנו את הראש איך נתקע שופר בראש השנה..."
על תפילות ראש השנה במחנה סיפר:
..."שם באדמת סאן-סיפריאן בולט כבלתי נשכח ראש השנה (התש"א - שחל אז 3-4 אוקטובר 1940) בבוקרו של יום טוב עמדנו שם תחת שמים זוהרים , אלפי אנשים בעלי גורל משותף, מקהלה פשוטה הנחתה את הקהילה, אחר כך ה"דרשה". אותה שעה התפללנו כולנו כאילו מתוך נשמה אחת, קול אחד בקע אל-על לה' מתוך אלף לבבות. על כל זה ועוד הרבה יותר חשבו אנשים אלה באותו בוקר באוקטובר ...
...ביום ראשון של ראש-השנה היה טקס, הייתה תפילה חגיגית ולה קלרק בא. הרציתי חצי בגרמנית, חצי בצרפתית, ומאז הוא שינה אלינו את יחסו...ביום הכיפורים של אותה השנה... בנעילה ... נתתי ל-לה קלרק להבין שהעצורים במחנה (הם) "אנשים", שהם אינם "גיס חמישי", ושצריך להתייחס אליהם בכבוד, והוא התחיל להתייחס בפחות אכזריות... אך בסוכות היה שיטפון ובעקבותיו, העבירו את העצורים למחנה גירס."
הפעילות הדתית והחברתית בהנהגתם של אנשי הרוח שהיו כלואים בסאן-סיפריאן נמשכה עם הגיעם למחנה המעצר גירס. בסיוע מקורביו ועמיתיו של הרב אנסבכר במחנה ובתמיכת גורמי סיוע מחוץ למחנה הוקמה "ועדת הסיוע המרכזית" (C.C.A. - Comité Central d'Assistance) שעסקה במגוון תחומים במחנה ובהם טיפול בחולים, חינוך, ארגון חיי דת ולימוד תורה. בשבתות ובחגים התקיימו תפילות ולעיתים קרובות דרש הרב דרשות עידוד. על הפעילים נמנו מרדכי אנסבכר – אחיו של הרב, ד"ר פנחס רוטשילד ולואי צוקרמן, מכרים של הרב אנסבכר מהתקופה שלפני המלחמה, ואחרים.
לקראת פסח 1941, מציין אנסבכר בעדותו, נכתבה בגירס הגדה של פסח. בדומה לדפי התפילה מסאן-סיפריאן, ההגדה שוכפלה במספר עותקים, אחד מהם שמור באוסף החפצים של יד ושם. בחלקה הפנימי של כריכת ההגדה מצויר מעמד ההתכנסות ביום האחרון של חג הפסח, אז נשא הרב אנסבכר נאום בעת תפילת הזכרת נשמות. כתב היד של שני דפי תפילות יום הכיפורים זהה לכתב ידו של לואי צוקרמן שכתב את הגדת הפסח ששימשה את עצורי מחנה גירס.
כאשר החלו הגירושים למחנות ההשמדה בשנת 1942 החלה תקופה בה הבינו כולם שהם חיים על זמן שאול. לאחר שהואשם בסיוע בהברחת אסירים, הוברח הרב אנסבכר מהמחנה. אחרים מצאו דרכים שונות לברוח ולצאת מצרפת. לודוויג פרידמן, שדפי המחזור ליום הכיפורים נשמרו על ידי בנו, מרטין, נתפס במהלך בריחה, גורש לאושוויץ ב-14 באוגוסט 1942 ונרצח.
דפי התפילות מהווים עדות מוחשית למאמציהם של אסירי המחנות לדבוק במסורת כמקור לחיזוק רוחני לנוכח התמודדותם עם תנאי הקיום הקשים במחנות בצרפת.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
תרומת מרטין פרידמן, נוריץ', אנגליה
