משקפיה של בלומה וולך, שעברו לבתה בסלקציה באושוויץ-בירקנאו

בשנת 1944 החליטו הגרמנים לחסל את גטו לודז', הגטו האחרון בפולין. בקיץ, לאחר הפוגה קצרה בגירושים, החלו גירושים למחנה אושוויץ-בירקנאו. בין המגורשים היו טולה וולך ואמה בלומה.

עם הגעת רכבת המגורשים לאושוויץ נערכה על הרמפה סלקציה. טולה הופרדה מאמה. היא ניסתה להצטרף אל הקבוצה שאליה נשלחה האם אך הוחזרה בכוח אל הטור שלה, בתואנה שהיא צעירה ויכולה לעבוד. בלומה נשלחה מהרציף הישר אל תאי הגזים.

אינני זוכרת מי משתינו שם את משקפי הקריאה של אמי בתוך כיס מעילי, אמא או אני. אפילו לא ידעתי שפריט כל כך חשוב של אמי היקרה טמון בכיסי, שחפץ מחיי הקודמים נמצא אצלי לזכר אמי. הדבר התברר לי זמן קצר מאוחר יותר, אחרי הסלקציה. ... בצריף ציוו עלינו להתפשט. אז חיפשתי קודם בכיסים וידי מצאה ולא עזבה את המשקפיים והחזיקה אותם חזק. הסתכנתי בתירוץ שהם שלי ואני מוכרחה להרכיב אותם. סביב גופי קשרתי שרוך, אותו קרעתי מהשמלה ובו קשרתי את המשקפיים וכיסיתי אותם בשמלה.

בתחילת שנות ה-90 החלו המשקפיים להתפורר מעצמם. לא נמנע מהם תהליך ההזדקנות. מודאגת, הבאתי את הערימה הקטנטנה של הפרורים למוזאון יד ושם בירושלים, שם מצאתי להם בית חם. אנשים העוסקים בעבודת קודש זו נטלו על עצמם את הדאגה למשקפיים ושם הוחזרה להם צורתם הקודמת על ידי הרכבתם מהפרורים של עצמם. עכשיו הם מונחים במקום מכובד, שמורים היטב ומכוסים בזכוכית.