בשנת 1943 הוקם מחנה ריכוז בשם "לה ריזיירה די סן סבה" במפעל נטוש ליד טרייסט שבאיטליה. במחנה זה נכלאו פרטיזנים, אסירים פוליטים ויהודים, והמקום שימש גם כמקום ריכוז לחפצים שדודים. עם הגיעם למחנה נדרשו האסירים למסור את כל החפצים שברשותם בטרם נרצחו במקום או נשלחו למחנות השמדה בפולין ובגרמניה. את החפצים דאגו הגרמנים למיין באופן שיטתי ולכל פריט הוצמדה תווית עליה נרשם ערכו הכספי.
החפצים השדודים נשלחו בשקים גדולים לברלין, ואולם חמישה שקים נתפסו בידי כוחות בנות הברית ובתום המלחמה הועברו למשרד האוצר האיטלקי. מאחר ולא היה כל דורש לחפצים הם נשארו במרתפי משרד האוצר האיטלקי למעלה מחמישים שנה.
בשנות התשעים של המאה העשרים נודע דבר קיומם של שקי החפצים למזכיר הקהילה היהודית בטרייסט. לאחר משא ומתן נאותה ממשלת איטליה למסור את הרכוש לידי הקהילה היהודית. כחמישים פריטים נתרמו על ידי הקהילה היהודית בטרייסט ליד ושם.
אחד החפצים שנמסרו ליד ושם, תליון ובו תצלומים וכתובת, חושף סיפור טרגי שתחילתו במלחמת העולם הראשונה וסופו במלחמת העולם השנייה.
על גבי התליון חרוטה הכתובת:
" דר' טוליו לווי, בנם של קרלו ולינדה לטס סג"ם תותחנים, יליד גנובה 5/7/1891 ,
מת למען המולדת ב-ואל ד'אסא כתצפיתן 27/11/1917 .
מהנדס דריו לווי, בנם של קרלו לווי ולינדה לטס, קפיטן גדוד ההנדסה הרביעית מפקד מחלקת "יורקי האש", יליד גנובה 12.11.1889, מת למען המולדת במונטה מרזלי ב-24/10/1917 ".
תחקיר שנערך ביד ושם העלה כי קרלו ולינדה לווי איבדו במלחמת העולם הראשונה את שני בניהם, טוליו ודריו אשר היו חיילים בצבא איטליה. לזכרם הציבו ההורים מצבה בבית הקברות היהודי שבגנואה ועליה דיוקנאות הבנים. בנוסף, הכינו ההורים מספר תליונים ובהם תמונות הבנים וכן כתובת חרוטה דומה לזו המופיעה על גבי המצבה.
על פי ממצאי התחקיר, דודתם של האחים טוליו ודריו לווי, אנה לווי שפיגל בת ה-84, הייתה בין המגורשים למחנה "לה ריזיירה". אנה נעצרה בטרייסט ב-9/1/1944 עם בנה פליצה, והשניים גורשו למחנה "לה ריזיירה" שם הוחזקו עד גירושם לאושוויץ ב-2/9/1944. ההשערה היא כי אנה שפיגל הייתה זו שענדה את השרשרת עם התליון עם דיוקנאות אחייניה החיילים שנפלו בקרבות למען איטליה, תליון שנגזל ממנה בטרם נשלחה אל מותה.
אוסף החפצים מוזיאון יד ושם
תרומת הקהילה היהודית בטרייסט, איטליה
