לאחר שנפטרה אשתו פייגה והוא נותר עם שבעה ילדים, נשא ישעיהו מרקוביץ' את אסתר לאישה ונולדו להם חמישה ילדים. המשפחה קיימה אורח חיים דתי-מסורתי והתגוררה בסילאג'שומיו, בחלק של טרנסילבניה שסופח להונגריה ב-1940. ישעיהו נהג לשאת בכיסו שעון שאפשר לו לראות את כל בני משפחתו בכל עת שביקש לדעת את השעה. סמוך למחוגים מודבקים תצלומי ישעיהו ואסתר ותצלומי 12 הילדים, מסודרים סביב פני השעון על פי סדר לידתם: ג'יולה, לילי, זליג, ליצ'ו, מנצ'י, רוקי, באבי, פרימי, דוד, קרינדי, ברי, איידו.
בשנת 1942 גויסו לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי שני הבנים הגדולים ג'יולה וזליג. בן נוסף, ליצ'ו, שירת כנהג צבאי בחזית המזרחית. הבת לילי (לאחר נישואיה – לילי ברוך) התגוררה עם משפחתה בעיר קולוז'באר. בשנת 1944 גורשו בני משפחת מרקוביץ מביתם בסילאג'שומיו. בתוך שעתיים נדרשו לפנות את דירתם ולהשאיר בה את כל התכשיטים ואת דברי הערך. לפני שגורשו שמו את השעון למשמר אצל ידיד נוצרי. יתר תכולת הדירה נשדדה.
משפחת מרקוביץ נכלאה בגטו שהוקם בבית חרושת ללבנים בסמוך לעיירה, שם רוכזו יהודי הסביבה כולה, ולאחר חודש גורשה המשפחה בטרנספורט הראשון לאושוויץ.
עם הגעת בני המשפחה לאושוויץ-בירקנאו בתחילת יוני 1944, נשלחו ישעיהו ואסתר עם שני ילדיהם הצעירים ברי ואיידו להשמדה. בני המשפחה הכשירים לעבודה הושארו במחנה. הגברים והנשים הופרדו אלה מאלה, והקשר בין האח דוד לחמש אחיותיו נותק.
בעדותה מספרת רחל (רוקי) איך במהלך יציאה מהמחנה בקבוצת עבודה עברה ליד מחנה הגברים וצעקה את שם אחיה, וכך איתרה אותו. באחד הימים ניסה דוד להעביר לאחותו לחם אך הלחם נתקע על הגדר. באוקטובר 1944 נבחרו האחיות מרקוביץ לצאת לטרנספורט למחנה עבודה, אולם האחות הצעירה קריינדי לא עברה את הסלקציה ונשלחה אל מותה. בעדותה סיפרה רחל שלמרות החלטת האחיות להישאר יחד ויהי מה, לא נתנו השומרים לאחיות הכשירות להצטרף אל אחותן הצעירה.
ארבע האחיות נשלחו למפעל מיטלשטיין, מפעל ליצירת חלקי מטוסים בחבל הסודטים. לאחר שבעה חודשי עבודות כפייה הוצאו האחיות לצעדת המוות. בזכות דבקותן זו בזו הצליחו לשרוד.
לאחר השחרור העדיפו האחיות להישאר בבודפשט ולא לנסוע לעירן, עקב החשש מהתנהגותם של חיילי הצבא האדום בדרכים. האחים שעברו את המלחמה כחיילים בצבא ההונגרי וכמגויסים לפלוגות העבודה שבו אל בית המשפחה וקיבלו את השעון מידי השכן שאצלו הופקד.
ארבע האחיות, מנצ'י, רוקי, באבי ופרימי, עלו לארץ לאחר המלחמה. דוד הצטרף אל אחיותיו מאוחר יותר. בשנות החמישים שירת בצה"ל ומאוחר יותר היגר לארה"ב.
אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם
השאלת דוד מרקס, שרמן, קונטיקט, ארה"ב
