פלישות ומלחמות במאות השנים הבאות הביאו לעצירת התפתחותה של חלם. בשורת פוגרומים שבוצעו בקהילת יהודי העיר באמצע המאה ה-17, בהם פרעות ת"ח ות"ט, נרצחו רוב יהודי העיר (או כולם, לפי מידע מסוים) אך הקהילה השתקמה במהירות, שבה לקיים פעילות כלכלית פורה ונציגיה היו פעילים ב"ועד ארבע הארצות" – ארגון יהודי פולין בתקופה זו.
עם חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נכללה חלם למשך שנים מעטות בתחום אוסטריה, אך במשך רוב המאה ה-19 היתה תחת שליטתה של רוסיה הצארית. העיר שבה להתפתח, אך עקב מרידות פולניות דיכאו השליטים הרוסים את אוכלוסיית העיר הפולנית. המתח בין הרוסים והפולנים גרם לערעור היציבות הכלכלית ובתקופה זו גברה האנטישמיות בעיר.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הקמת פולין העצמאית, שבה ונכללה חלם בתחומי פולין. בתקופה זו היתה העיר בתנופת פיתוח, תעשייה ובניין, אך המשבר הכלכלי העולמי של שנות השלושים בלם התפתחות זו.
יהודי העיר התפרנסו ממלאכה וממסחר. היו בהם סוחרי בהמות וחיות משק בית, סוחרי עורות ומעבדי עורות רבים. עוד היו בעיר מספר בתי דפוס בבעלות יהודית. בחלם פעלו שלושה בנקים יהודיים – בנק אחד שהתקיים זמן קצר בלבד ופורק, בנק סוחרים ששירת בעיקר יהודים אמידים, ו"הבנק העממי" היהודי, ה"פאלקסבאנק", שפעל בתור קואופרטיב, ארגון שיתופי, עד מלחמת העולם השנייה. בנק זה נתן הלוואות בריבית נמוכה לבעלי מלאכה ולסוחרים זעירים, וכך סייע לרבים מהם לצלוח את המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים.
ערב מלחמת העולם השניה ביקשה עיריית חלם לשפץ את רחובות העיר, ובפרט את הרחוב הראשי. ברחוב זה היו חנויות רבות בבעלות יהודית והוא היווה מקום מפגש לנוער יהודי – אך גם לאנטישמים בעיר. העירייה החלה בביצוע תכניתה, מה שגרם לפגיעה במאות עסקים יהודיים וכן במוסדות יהודיים נוספים ששכנו ברחוב זה, בהם משרדי הקהילה, מערכות העיתונים היהודיים, בית התרבות היהודי, משרד האיגוד המקצועי היהודי וכן חלק מסניפיהן של המפלגות היהודיות בעיר. פרוץ מלחמת העולם השניה קטע את המשך השיפוצים.
ערב השואה ישבו בחלם כ-15,000 יהודים, שהיוו כמחצית מתושבי העיר.