חינוך ותרבות
הקהילה הקימה בתי ספר עממיים, "חדרים מתוקנים" – חדרים מודרניים ללימודים כלליים וחינוך יהודי – בית ספר למסחר ובתי ספר לבנות עם קורסים מקצועיים, בהם למדו אלפי תלמידים. נדבן הקים בית יתומים בו למדו החניכים מקצוע.
ביאסי פעל "טוינבי הול", אולם כנסים ומוסד תרבות יהודי. ארגוני תרבות עברית פרסמו מחקרים על ארץ ישראל, יהדות, לשון ותרבות עברית. היסטוריונים, סופרים ומשוררים פרסמו ספרים ומחקרים בעברית, בהם ביטאון לחקר יהדות רומניה, ובתי דפוס הפיצו ספרות עברית ועיתונים יהודיים ביידיש, רומנית ועברית. באחד הירחונים עבד הצייר ראובן רובין.
ביאסי הציג אברהם גולדפאדן לראשונה, ובה יסד תיאטרון יידיש. בעיר נולד בנימין וקסלר, לימים המשורר ומבקר השירה והתרבות בנימין פונדן שב-1944 נרצח באושוויץ. ביאסי חיבר ב-1878 המשורר נפתלי הרץ אימבר את "התקווה", לימים המנון מדינת ישראל.
בעיר פעלו סופרים ציוניים, פעילי עלייה ואגודות ציוניות שהתמזגו להסתדרות ציונית. אגודת "דורשי ציון" הקימה ספרייה עברית. במקביל פעלו ביאסי התאחדות פטריוטים רומנים-יהודים ואגודה יהודית סוציאליסטית. הן הצהירו על סולידריות עם השאיפות הלאומיות של רומניה ובמקביל תבעו שוויון זכויות ליהודי רומניה ופעולה נגד רדיפות יהודים.
בין מלחמות העולם
במלחמת העולם הראשונה נהרסו מוסדות קהילה רבים. מצבם הכלכלי של יהודי יאסי הידרדר ורובם נזקקו לסיוע הקהילה. במגיפות ב-1917 נספו 1,200 מתוך כ-40,000 יהודי יאסי. אך הקהילה השתקמה בסיוע הג'וינט ויהודי העיר שהיגרו לארצות הברית.
לאחר הצהרת בלפור התרחבה התנועה הציונית ביאסי. יהודים מיאסי תרמו לבניית בתים ומוסדות בארץ ישראל. נשים בעיר פעלו למען קרן היסוד והקק"ל. ההסתדרות הציונית הקימה מרכז הכשרה חלוצית ביאסי, שם גדלו בהמות, ניטעו עצי פרי והוכשרו שטחים לגידול ירקות. מאות צעירים וצעירות שהוכשרו שם, עלו בתום הכשרתם לארץ ישראל.
ב-1925 נוסדה בעיר התאחדות סטודנטים ציוניים, "חשמוניה", שהקימה ספרייה עם אלפי ספרים בעברית וביידיש. מאות קוראים פקדו אותה והתקיימו בה שיעורי לשון וספרות עברית. סניף הבנות של "חשמוניה" קיים מסעדה ל-200 תלמידי בתי ספר. ביאסי היה מעון ילדים שלשון ההוראה בו היתה עברית. בעיר נוסד סניף של אגודת הספורט מכבי ותזמורת כלי נשיפה.
אנטישמיות ותגובה יהודית
בהתקפות אנטישמיות נהרסו בתי כנסת, מוסדות תרבות ועסקים יהודיים. "הליגה להגנה לאומית נוצרית" פעלה לסילוק יהודים מהאוניברסיטה וסטודנטים נוצרים ניפצו שמשות בבתי יהודים והיכו יהודים ברחובות.
לקראת סוף 1940 עלה יון אנטונסקו לשלטון ברומניה. שוטרים ואנשי הארגון הלאומני והאנטישמי "משמר הברזל", שכינוים היה "לגיונרים", נכנסו לבתי יהודים ובזזו אותם, החרימו חנויות ובתים של יהודים, הדביקו על חלונות ראווה שלטי "חנות של יהודון", ותבעו מנוצרים לא לקנות אצל יהודים. יהודים נעצרו, עונו ונדונו למאסר ולקנסות באשמת קומוניזם. בספטמבר 1940 גורשו החלוצים מחוות "החלוץ" ורבים מהם נאסרו ועונו. בעלי החיים והציוד החקלאי נשדדו. באוקטובר גורשו התלמידים והמורים היהודים מבתי הספר הממלכתיים.
הקהילה שיחדה את אנשי משמר הברזל כדי לשחרר יהודים אסורים, תמכה במנושלים, פתחה כיתות בבתי כנסת ובבתי ספר עממיים, וייסדה שלושה בתי ספר נוספים בהם למדו כמעט אלף תלמידים. לשם כך שכרה ותיקנה בניינים, ושכרה מורים יהודים שהורחקו מבתי הספר הממלכתיים, אקדמאים יהודים שפוטרו ומרצים יהודים שהורחקו מהאוניברסיטה. לתכנית הלימודים נוספו לימודי דת, תולדות היהודים, לשון עברית וקורסים ברפואה.