קהילת ינינה (Ioannina), בירת מחוז אפירוס שבצפון מערב יוון, היא אחת העתיקות ביוון. בניגוד ליהודי סלוניקי ולאריסה שדיברו לאדינו, קהילה זו הייתה רומניוטית ודיברה יוונית. לפי אגדות עתיקות התיישבו ראשוני היהודים בינינה כבר בתקופת שלטונו של אלכסנדר הגדול במאה הרביעית לפני הספירה או לאחר חורבן הבית השני במאה הראשונה. עם זאת, רק מהמאה ה-14 יש עדויות כתובות ראשונות על יהודים בינינה.
צלם: פרד בואסונה (Boissonas), שנות ה-20'
באדיבות המוזיאון היהודי של של יוון ו"קהילה קדושה" בינינה, ניו יורק
באדיבות המוזיאון היהודי של של יוון ו"קהילה קדושה" בינינה, ניו יורק
באחד הלילות ביולי 1943 אסרו הגרמנים את איוסיף-פפו בביתו, בטענה שעזר לפרטיזנים. עם איוסיף-פפו נאסר סבה של ארטמיס, נסים. השניים נכלאו בבית סוהר בסלוניקי ולאחר שבועיים נרצחו עם יוונים נוספים כנקמה על פעילות המחתרת היוונית. באפריל 1944 גורשו ארטמיס, אמה ואחיה לאושוויץ עם יתר יהודי ינינה. אמה ואחיה של ארטמיס נרצחו בתאי הגזים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 6946/16
באדיבות ארטמיס מירון.
עומדת ראשונה מימין – מזלטו מצא. עומדת ראשונה משמאל – אליזבת בטיש, נכדתה של מזלטו. השתיים נרצחו באושוויץ באפריל 1944. יושבת משמאל – אפטימיאה בטיש, נכדתה של מזלטו. אפטימיאה היגרה לארץ ישראל ב-1937 ונפטרה בה ב-1939.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 6946/10
באדיבות ארטמיס מירון.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 6946/15
באדיבות ארטמיס מירון.
מאחור באמצע – אפתיכיאה בטיש. לפניה בתה, ארטמיס, באפריל 1944 גורשו ארטמיס, אמה ואחיה לאושוויץ עם יתר יהודי ינינה. אמה ואחיה של ארטמיס נרצחו בתאי הגזים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 6946/8
באדיבות ארטמיס מירון.
באפריל 1944 גורשו אפתיכיאה, בתה ארטמיס ובנה סולומון-מקיס לאושוויץ עם יתר יהודי ינינה. אפתיכיאה וסולומון-מקיס נרצחו בתאי הגזים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 6946/11
באדיבות ארטמיס מירון.
לאחר נישואיה התגוררה ז'נט בוולורה שבאלבניה, שם הוסתרה בתקופת השואה על ידי משפחה מוסלמית.
בשורה האמצעית משמאל – ז'נט סלומוני. בשורה הראשונה, שניה מימין – רשל, אחותה של ז'נט. רשל גורשה לאושוויץ, שרדה ולאחר השואה עברה לגור באתונה. רוב המופיעים בתצלום גורשו מינינה במרס 1944 ובאפריל הועברו לאושוויץ, שם נרצחו בתאי הגזים.
יד ושם, ארכיון התצלומים, 7869/1
