קהילה, חינוך ותרבות בין שתי מלחמות העולם
לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל מחוז נובוגרודק בפולין העצמאית, ובו העיירה ניסבייז'. בעיירה פרחה הפעילות הציונית, ובהמשך לפעילות המפלגות הציוניות הוותיקות פועלי ציון וצעירי ציון מסוף המאה ה-19, הוקמו בעיירה סניפי המזרחי, הפועל המזרחי, הציונים הכלליים והתנועה הרוויזיוניסטית. לאחר שנים מעטות הוקמו בעיירה סניפים של מפלגות פועלי ציון צ"ס (ציונים סוציאליסטיים) ופועלי ציון שמאל. בעיירה פעלו תנועות הנוער הציוני, בית"ר, החלוץ הדתי, ארגון הנשים הציוניות "ויצו הצעירה" וסניפים של מפלגות אגודת ישראל האורתודוכסית והבונד הסוציאליסטית. הבונד קיים תנועות נוער וילדים - צוקונפט (עתיד) וסקיף - והוציא לאור עיתון ילדים. ב"השומר הצעיר" פעלה קבוצה יהודית בעלת נטיות קומוניסטיות, הגם שהתנועה הקומוניסטית הייתה מחוץ לחוק בפולין העצמאית. בשנת 1930 סולקה קבוצה זו מהשומר הצעיר.
בעיירה היו קני הכשרה חלוצית של קבוצות ציוניות, בהם קן גורדוניה שהפעיל ספריה, ובו כ-150 חברים, קן פרייהייט (דרור) שייסדה מפלגת פועלי ציון צ"ס וקן השומר הצעיר שנוסד בשנת 1922, תחילה כתנועה צופית ולאחר מכן כתנועה ציונית-סוציאליסטית. כעבור עשר שנים היו בקן למעלה מ-500 חברים וחברי הקן החזיקו בעיירה גן ירק ונגריה חלק מהכשרתם החלוצית. סניף החלוץ פעל מטעם מפלגת צעירי ציון וחבריו השתמשו במנסרה של יהודי מקומי להכשרה חלוצית. בשנת 1933 הקימה תנועת החלוץ בעיירה ארגון בעלי מלאכה בשם "העובד".
בשנת 1918 נוסד בעיירה בית ספר עברי ביוזמתה של מפלגת "צעירי ציון". באותה שנה קיבל בית הספר ספריה שלמה מצעירי ציון, אותה הקימה והפעילה המפלגה עצמה. עם השנים גדלה ספריית בית הספר העברי ובסוף שנות השלושים היו בה כ-6,000 ספרים. באולם הקריאה של הספריה התקיימו הרצאות וערבי ספרות, ובעיירה היו עוד שתי ספריות של מפלגות ותנועות נוער. בשנת 1922 צורף בית הספר העברי לרשת "תרבות" ולידו נפתח גן ילדים. בשנת 1919 ייסדה מפלגת פועלי ציון שמאל בית ספר על שם בר בורוכוב, שהלימודים בו התנהלו ביידיש.
הקהילה החזיקה תלמוד תורה וכן חדרים שלתכנית הלימודים שלהם נוספו מקצועות כלליים. בעיירה פעלו גם בית ספר כללי מקומי וכן שבסובקה - בית ספר ממלכתי שהיה סגור בימי שבת ובימי א', ורוב תלמידיו היו יהודים. בני נוער יהודים ספורים למדו בגימנסיה ממלכתית ובסמינר פולני למורים שפעלו בעיירה.
בשנת 1921 ייסדו צעירי ציון חוג דרמה בעיירה, ותנועת הנוער פרייהייט (דרור) נתנה חסותה לסניפים של אגודות הספורט מכבי והפועל שפעלו בעיירה.
בנוסף לפעילות חינוך וסעד, מימנה קהילת ניסבייז' את בתי הכנסת, בית הקברות, בית המרחץ והמשחטה. לאורך הדורות היתה העיירה מקום משכנם של רבנים ידועים רבים, בהם מחדשים בהלכה, מורים שלימדו עשרות שנים ורבנים ציוניים. רב הקהילה ירחמיאל צבי בורגמן פרש בשנת 1932 ולתפקיד התמנה הרב יעקב יצחק רבינוביץ', הרב האחרון של קהילת ניסבייז'. הרב רבינוביץ' נספה בשואה עם בני קהילתו. הרב הציוני, המו"צ (מורה צדק) יצחק דוידובסקי, נספה אף הוא בשואה.
כלכלה, רווחה וסעד בניסבייז'
לאחר מלחמת העולם הראשונה המשיכו יהודי הקהילה לעסוק במסחר, בתעשייה כבעלי מפעלים ופועלים שכירים, ובמלאכה. היו שחכרו מטעי פרי או גידלו ירקות. בסוף שנות העשרים נוסדה בניסבייז' אגודה שיתופית של מגדלי ירקות יהודיים.
בשנת 1922 נוסד בעיירה סניף של "הבנק העממי" השיתופי (קואופרטיבי), בסיוע הג'וינט מארצות הברית. הבנק סיפק אשראי לבעלי עסקים בעיירה וניהלו אותו נציגי אגודת הסוחרים שקמה בעיירה בתקופה זו. בשנת 1930 פרשו הסוחרים הזעירים והקימו אגודה עצמאית. בעלי עסקים קטנים נעזרו בקופת גמ"ח, גמילות חסדים, שהעניקה הלוואות ללא ריבית. לאגודת פועלי צדק, אגודת בעלי המלאכה, היתה קופת עזרה הדדית משלה. המפלגה הציונית פועלי ציון הקימה בעיירה איגוד מקצועי מטעמה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה שוקמו הקהילה, עסקיה ובתיה בסיוע הג'וינט וקרוביהם של בני הקהילה בארצות הברית. סיוע התקבל גם מארגוני עזרה הדדית יהודיים בעיירה ובפולין כולה. חברות צדקה מסורתיות חידשו את פעילותן בעיירה בתמיכת הקהילה, בהן ביקור חולים, לינת צדק והכנסת אורחים. עוד תמכה הקהילה במוסדות חינוך ובפעולות סעד ורווחה, ומימנה את משכורותיהם של כלי הקודש - בעלי התפקידים הדתיים בקהילה.
בשנות השלושים פעל בעיירה סניף של ארגון טא"ז (TOZ) ארגון הבריאות של יהודי פולין. הארגון העניק טיפול רפואי בחינם לנזקקים, לילדים, לתינוקות ולנשים הרות, וקיים קייטנות קיץ לילדים ממשפחות עניות.
בשנת 1920 נערכו בעיירה בחירות דמוקרטיות ראשונות להנהגת הקהילה. לתפקיד ראש הקהילה נבחר יואל רוזובסקי, שכיהן עד 1935. בבחירות הראשונות למועצת העיירה, שהתקיימו בשנת 1927, זכו יהודי העיירה לרוב במועצה ולשני נציגים מתוך חמישה בהנהלת העירייה. בבחירות 1932 גבר כוחם של הלאומנים בעיירה, ומאז הפכו היהודים למיעוט במועצת העיירה.
במחצית השניה של שנות השלושים החלו הממשל הפולני וגורמים פרטיים בפולין בפעילות כלכלית אנטי-יהודית. הממשלה הטילה מסים גבוהים על סוחרים ובעלי עסקים קטנים ועודדה את המסחר הפולני על חשבון בני המיעוטים בפולין. גורמים אלה, וכן המשבר הכלכלי בפולין והאנטישמיות הגוברת, החמירו את מצבם הכלכלי של יהודי העיירה.
![על גב התצלום כתוב: "לזכרון מניעסוויז. לחיים [לנדאו] מראובן פינשטיין, "הבונה". ניעסוויעז, 20 ביולי 1933, ערב הבחירות לקונגרס [הציוני העולמי] ה-18", שהתקיים באותה שנה בפראג.](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/styles/main_image/public/9786_21.jpg?itok=zIf1k9hT)
![על גב התצלום כתוב: "לזכרון מניעסוויז. לחיים [לנדאו] מראובן פינשטיין, "הבונה". ניעסוויעז, 20 ביולי 1933, ערב הבחירות לקונגרס [הציוני העולמי] ה-18", שהתקיים באותה שנה בפראג.](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/styles/thumbnail/public/9786_21.jpg?itok=KPSvGygk)
