בין מלחמות העולם התפרנסו יהודי פיוטרקוב טריבונלסקי (Piotrków Trybunalski) בעיקר ממאות בתי מלאכה בתחומי ההלבשה והמתכות, וממסחר. יהודי העיר קיימו איגודים מקצועיים של בעלי מלאכה וסוחרים והקימו שלושה בנקים – בנק סוחרים, בנק בעלי מלאכה ובנק של אגודת ישראל.
במלחמת העולם הראשונה התרוששו העיר ויהודיה, אך פעילויות התרבות שגשגו וכך גם פעולות הסיוע החברתי. חברת הצדקה "דוברוצ'יננושץ'", בה היו חברים יהודים אמידים, סייעה לעניי הקהילה במזון והקימה בית יתומים לילדים יהודים שפעל עד מלחמת העולם השנייה. הציונים בעיר יזמו הקמת ארגון סוחרים, קופת חיסכון והלוואות ללא ריבית, ועיתון בפולנית.
הקהילה תמכה במוסדות צדקה, תרבות וחינוך, בהם טיפת חלב, בית החולים היהודי, מטבח לימי החגים, ספרייה ציונית, בתי ספר ומוסדות חינוך. סניף של ארגון טא"ז (TAZ) פעל בעיר בתמיכת הג'וינט.
המשבר הכלכלי העולמי של סוף שנות השלושים פגע קשה גם ביהודי פיוטרקוב טריבונלסקי. בעלי עסקים רבים לא יכלו לשלם את דמי רישוי העסק ונזקקו לעזרת הקהילה, ויותר מאלף משפחות בעיר נזקקו לסיוע לחג הפסח – "קמחא דפסחא" – בשנת 1938.
תנועות ומפלגות
בין מלחמות העולם פעלו בפיוטרקוב טריבונלסקי סניפים של כל מפלגות היהודים בפולין – אגודת ישראל, הציונים לפלגיהם והבונד. יחסי הכוחות בין שלושת הזרמים היו שקולים למדי. בין המפלגות והתנועות הציוניות בעיר היו השומר הלאומי, צעירי ציון (מאוחר יותר פועלי ציון), הציונים הרוויזיוניסטים, בית"ר, המזרחי הדתי ועוד. הציונים בעיר הקימו תנועות נוער וארגוני נוער, בהם הסתדרות הנוער הציוני, השומר הדתי וברית ישורון הרוויזיוניסטית. עוד הקימו ציוני פיוטרקוב טריבונלסקי איגודים מקצועיים שהתחרו באיגודי הבונד וסייעו ליהודים שביקשו להגר מפולין, לאו דווקא לארץ ישראל.
ב-1936 היו במסגרת הבונד בעיר 12 ארגוני עובדים ובהם 600 חברים. הבונד ייסד אגודות שיתופיות (קואופרטיבים), מאפיה וחנויות מכולת. לידו קמו ארגון הנוער צוקונפט (עתיד) וארגון הילדים סקיף.
בסוף מלחמת העולם הראשונה נוסד בפיוטרקוב טריבונלסקי סניף של אגודת ישראל. רוב חבריו היו חסידי גור. אגודת ישראל החזיקה בעיר סניף של צעירי אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל, ואלה קיימו ספריה וקופת גמילות חסדים להלוואות בלי ריבית. בסניף פועלי אגודת ישראל בפיוטרקוב טריבונלסקי היו כ-200 חברים, ורבים מהם יצאו להכשרה ואף עלו לארץ ישראל.
חברה, חינוך, תרבות ודת
בפיוטרקוב טריבונלסקי היו שני בתי ספר ממשלתיים יסודיים ליהודים, שכונו "שבסובקות" (מלשון "שבת"), "חדר" מתוקן בו נלמדו היסטוריה בפולנית ותנ"ך ותלמוד בעברית, בית ספר לבנים מייסודה של אגודת ישראל, תלמודי תורה ובית ספר לבנות מרשת בית יעקב. עוד נפתחו בעיר בית ספר של המזרחי ובית ספר של רשת בתי הספר הסוציאליסטיים החילונים ציש"א (צענטראַלע ייִדישע שול־אָרגאַניזאַציע - הארגון המרכזי של בתי ספר ביידיש) אך הם נסגרו בראשית שנות השלושים עקב קשיים כלכליים. בעיר פעלו בתי ספר על יסודיים בהם גימנסיה לא רשמית לבנים ולבנות, בית ספר מקצועי מרשת אורט ולו פנימייה, וכן שתי ישיבות.
כל הזרמים הפוליטיים קיימו שיעורי ערב ליידיש ולעברית למבוגרים. עוד פעלו בעיר גני ילדים פרטיים וגן ילדים של הבונד. אגודת התרבות "הזמיר" קיימה חוגי דרמה, מקהלה ותזמורת. את האגודה הפעילו הציונים ומאוחר יותר – הבונד. חברת "תרבות" הציונית החזיקה ספריה פרטית שתרם משה שרשבסקי ופיתחה אותה לספריה ולמועדון ציוניים. גם לבונד היתה ספריה בעיר, על שם י' ל' פרץ. עוד פעל בעיר סניף של ארגון צופים יהודים, שנוסד עוד ב-1916.
רבה של פיוטרקוב טריבונלסקי לאחר מלחמת העולם הראשונה היה הרב מאיר שפירא, שבשנת 1932 החל לכהן כראש ישיבת חכמי לובלין. בשנת 1936 החל לכהן כרבה של פיוטרקוב טריבונלסקי משה חיים לאו, נואם מוכשר שהיה בין יוזמי רשת החינוך הדתי לבנות בית יעקב והיה מקובל גם על אנשי מפלגת הבונד שהנהיגו את הקהילה בתקופה זו.
בפיוטרקוב טריבונלסקי יצאו לאור שלושה שבועונים ביידיש: "אונזער צייטונג" של הציונים, "פיאטרקאווער וועקער" של הבונד ו"יידישע שטימע" של אגודת ישראל. שלושת השבועונים הופיעו כמעט ברציפות עד מלחמת העולם השניה.
רוב ארגוני הספורט בעיר השתייכו למפלגות. ביניהם היו מכבי, הפועל ומורגנשטערן. עוד פעלה בעיר קבוצת רוכבי אופניים בלתי מפלגתית בשם "קראפט".
ערב מלחמת העולם השניה התרבו מקרי התקיפה על רקע אנטישמי בעיר, עד כי בינואר 1939 החליטו פקידי העירייה ועובדיה לגנות את תקיפת היהודים.
