הגרמנים קבעו מספר מועדים למעבר היהודים לגטו, אך משלא עמדו היהודים במועדים אלה למרות הודעות היודנרט, החלו הגרמנים לסלק יהודים מדירותיהם וציוו עליהם לעבור לתחום הגטו. דירות היהודים שהתפנו נמסרו לנוצרים, ונוצרים הצטוו לעזוב את דירותיהם בתחום הגטו ולצאת אל חלק העיר הנוצרי, אך עד אביב 1942 עוד התגוררו בגטו פולנים רבים.
גטו פיוטרקוב טריבונלסקי היה עד אפריל 1942 גטו פתוח. הוא לא גודר ולא הוצבה סביבו שמירה אלא רק שלטים עליהם נכתב "גטו" וצוירה גולגולת אדם. היהודים הורשו לצאת מהגטו ללא רשיון אבל רק בשעות מוגדרות ולחלק מהעיר בלבד. עם זאת יהודים רבים הורידו את סרטי הזרוע והסתובבו בחופשיות בעיר, ואחדים מהם קיבלו רשיונות לתנועה גם מחוץ לעיר. מספר יהודים בעלי מקצוע ביצעו עבודות עבור פולנים וגרמנים ותמורתן קיבלו שכר. גם סוחרים יהודים בני העיר הצליחו להמשיך במסחר עם בני ערים אחרות, בהם גם נוצרים, בין השאר מוורשה וצ'נסטוכובה.
יהודים רבים הבריחו לגטו מזון וחומרי הסקה. גם ייצור המזון המחתרתי בגטו שגשג. בגטו פעלו סוחרים רבים והתקיים מסחר ער. הסוחרים שיחדו את הפולנים והגרמנים וכך יכלו להמשיך לפעול. לעתים נעשו בגטו חיפושים, החרמת סחורה, מאסרים והוצאות להורג כעונש על הברחה, אך חיי הכלכלה הבלתי חוקיים בגטו נמשכו.
רוב מקומות העבודה הרשמיים של היהודים היו מחוץ לגטו. אלפי יהודים, בהם נערים רבים, עבדו בבתי חרושת לזכוכית, עץ ואלכוהול, בסדנאות הרכבת ובמקומות עבודה אחרים. היודנרט ייסד סדנאות בהן עבדו מאות בעלי מלאכה בתחומי ההלבשה ותוצרתם סופקה לגרמנים.
עד אוקטובר 1940 הצליח היודנרט לסייע למספר משפחות יהודיות בגטו להגר מפולין. עם זאת, מספר תושבי הגטו עלה בהתמדה עקב הגעת פליטים לעיר. בראשית המלחמה היו בעיר כ-10,000 יהודים, אך באפריל 1942 כבר היו בגטו כ-18,500 יהודים, מהם כ-8,000 פליטים. אלה הגיעו בעיקר מאזורי מערב פולין - פומרניה, פוזנן ולודז', שסופחו לרייך הגרמני. פליטים נוספים הגיעו משטחי פולין שסופחו לברית המועצות. היו אלה פליטים שנמלטו כאשר החלו הסובייטים לגרש יהודים לסיביר.
רוב הפליטים היו חסרי כל ומחלקת הסעד ביודנרט ניסתה לסייע להם. הם שוכנו במוסדות דת ותרבות וכן באטליזים בשוק, והיודנרט תמך בהם במזון, בגדים ותרופות. בגטו פעלו שתי מרפאות, סניף טיפת חלב, בית מרקחת ומרפאת שיניים. חלק מהמוסדות האלה פעלו בתמיכת היודנרט, שאף חילק מענקים כספיים קטנים לעניים. הרב לאו וקבוצת נשים ייסדו מטבח ציבורי ראשון, ובעקבותיו נוסדו עוד שניים. מאוחר יותר תמך במטבח הגטו סניף היס"ס בוורשה (יס"ס – בגרמנית Juedische Soziale Selbsthilfe ובפולנית Żydowska Samopomoc Społeczna – היה ארגון יהודי לעזרה הדדית, לסיוע כספי ולאספקת תרופות, ביגוד ומזון שפעל בגנרלגוברנמן ומרכזו היה בקרקוב). מחלקת הסעד ביודנרט הקימה בית יתומים ומועדון ילדים בהשגחת מורים, בו חולקו לילדים ארוחות חמות. מספר יתומים נמסרו למשפחות אומנות.
למרות נסיונות הסיוע גרמו הצפיפות, תנאי התברואה הגרועים והרעב להתפשטות מגפות בגטו, מה שהביא למספר מקרי מוות. בחורף 1941-1940, עם התפשטות מגפת טיפוס הבהרות, נפתחו בגטו בתי חולים זמניים וחדרי בידוד. שישים עובדי "המשטרה הסניטרית" התקינו מבנים לבידוד חולים, חיטאו דירות ואף כפו רחצה, חיטוי ובידוד של חולים כדי למנוע התפשטות מגפות. עד האביב הודברה המגפה בגטו. בחורף הבא פרצה המגפה שוב, אך בצורה קלה יותר, וגם היא הודברה באותן שיטות.
למרות תנאי הגטו המשיכו לפעול המפלגות וארגוני הנוער היהודיים שפעלו בפיוטרקוב טריבונלסקי לפני המלחמה - בעיקר הבונד אך גם השומר הצעיר (שקיים קיבוץ הכשרה בז'ארקי) ובית"ר. עוד הוסיפו לפעול בגטו מספר חדרים, בתי ספר וישיבות. נפתחו קבוצות הוראה פרטיות ופעלו ספריות קטנות, חוג דרמה ו"בזארים" - מכירות שהכנסותיהן היו קודש לבית היתומים. בגטו המשיכו היהודים לחגוג את החגים, תוך השתדלות לשמור מצוות הדת, והתמידו בכך גם ערב הגירוש של סוף 1942.
