יהודי וירצבורג (גרמניה) 1943-1939

בינואר 1939 אילצו השלטונות את רב מחוז וירצבורג, הרב ד"ר הרב ד"ר שמעון (זיגמונד) הנובר שהיה עצור במחנה ריכוז, לעזוב את גרמניה. אחריו כיהן הרב ד"ר מנחם (מגנוס) ויינברג שהיה הרב האחרון של קהילת וירצבורג עד חיסולה.

1/10

וירצבורג, 25 באפריל 1942. יהודים במקום ריכוזם בפלאצשן-גארטן (Platz’schen-Garten) בווירצבורג לפני גירושם למחוז לובלין. מתוך אלבום תצלומי גירוש יהודים מפרנקוניה.

הכיתוב בכתב יד גותי מתחת לתצלומים נושא אופי אנטישמי:
עדרי "ה"מישפוחה" (יידיש, משפחה) היהודית מגיעים לנקודת הפינוי..."
"ה"טינף" (טינופת, זבל) היהודי מוטען..."
"ככל שהשעה מאוחרת יותר, האורחים נאים יותר..."
"ברכב וברגל נשפכים כאן היהודים..."

יד ושם, ארכיון התצלומים 7900/94-99
באדיבות ארכיון העיר וירצבורג (Staatsarchiv Würzburg)

בספטמבר 1941 הוטלה גזרת הסימון על יהודי גרמניה. כל יהודי מגיל שש ומעלה חויב לשאת על בגדו העליון את "הטלאי הצהוב". באוקטובר 1941 נאסר על יהודים לעזוב את גבולות הרייך ובנובמבר 1941 גורשו בפעם הראשונה יהודים מווירצבורג לריגה.

בתחילת 1942 הורו השלטונות על פינוי כל הדירות היהודיות בווירצבורג ובעליהן רוכזו בתוך מבנה בבית הקברות היהודי, בצפיפות רבה וללא כל פרטיות. אנשים הוכנסו לחדר האבלים, אולם ההספדים, בית התפילה וחדר השומר. גם בקומה העליונה שוכנו כמה משפחות. יהודים ששולחו לווירצבורג מישובים אחרים בפרנקוניה רוכזו בבית החולים היהודי. יהודים מבוגרים, גברים ונשים, גויסו לעבודות כפייה בבתי חרושת, בניקוי רחובות, בטעינה ופריקה בתחנת הרכבת ועוד. מגבלות חמורות הוטלו על תנועת היהודים בעיר.

מעת עלייתם של הנאצים לשלטון ועד 1942 עזבו כ-2,300 יהודים את וירצבורג, בהם יהודים שעברו או גורשו לווירצבורג מיישובים אחרים בגרמניה. כרבע מהם עזבו למקומות אחרים בגרמניה והיתר היגרו אל מחוץ לגרמניה, רובם לארצות הברית, ארץ ישראל ובריטניה.

על פי דו"ח של הגסטפו בווירצבורג, "פונו" מנובמבר 1941 עד יוני 1943 2,063 יהודים מפרנקוניה התחתית בשישה שילוחים, ובכלל זה יהודי קהילת וירצבורג. לפני הגירוש הם נדרשו למסור את כל דברי הערך שלהם, את מפתחות דירותיהם וכן רשימה המפרטת את רכושם, לרבות פרטי חשבונות הבנק שלהם. הם הורשו לקחת איתם לרכבות מעט מיטלטלין. לפני העלייה לרכבות הם עברו רישום וכן חיפוש קפדני אחר דברי ערך וסחורות שהיו אסורות להוצאה. לאחר מכן הועברו המגורשים ברכבות לנירנברג ומשם שולחו כשליש מהם לטרזין והיתר - למזרח. שוטרים גרמנים תיעדו בצילומים שלושה מהשילוחים עבור מיכאל פולקל (Michael Völkl), האחראי על הגירושים מטעם הגסטפו בווירצבורג. צילום על ידי גורמים אחרים נאסר במהלך הגירושים.

השילוחים מפרנקוניה התחתית

ב-27 בנובמבר 1941 גורשו 202 יהודים מווירצבורג לריגה.
גורשו 208 יהודים מקיצינגן (Kitzingen) לאיזביצה (Izbica) שבפולין. ביניהם היו 24 יהודים מקהילת וירצבורג.

24 במרס 1942 - גירוש יהודי קיצינגן

ב-24 במרס 1942 שולחו 208 יהודים מקיצינגן (Kitzingen) וסביבתה למזרח. ביומיים שקדמו לגירוש רוכזו במלון "פרנקישר הוף" בקיצינגן יהודים מאזור קיצינגן ואוכסנפורט (Ochsenfurt). הם נשלחו ברכבת לנירנברג ומשם לאיזביצה (Izbica) שבמחוז לובלין. כ-1,000 יהודים גורשו בשילוח זה, ביניהם 426 מנירנברג, 228 מפורת' (Fürth) ו-208 מקיצינגן והסביבה, מתוכם 24 יהודים בווירצבורג. במאה ה-12 היתה בקיצינגן קהילה יהודית מאורגנת. ב-1933 חיו במקום 360 יהודים שהיוו 3.3 אחוזים מהאוכלוסייה. ב-22 בספטמבר 1942 נותרו בקיצינגן שני יהודים, בהם אחת שהיתה נשואה ללא יהודי. גירוש זה של 208 יהודים מקיצינגן תועד במצלמות שוטרים גרמנים וסודר באלבום עבור מיכאל פולקל (Michael Völkl), הממונה על הגירוש מטעם גסטפו וירצבורג. באותו אלבום בן 128 התצלומים מתועדים עוד שני גירושים מווירצבורג למזרח. באלבום מתואר גירוש היהודים בערים קטנות בגרמניה ומעורבותם של גורמים רבים בגירוש: המשטרה המקומית, הגסטפו, האס-אס הכללי והמקומי, מובילים, פקידים ועוד. התצלומים באלבום לא תמיד מסודרים בסדר כרונולוגי. הכיתוב בכתב יד מתחת לחלק מהתצלומים נושא אופי אנטישמי. הגירוש מכונה באלבום "פינוי".
ב-25 באפריל 1942 גורשו 850 יהודים מווירצבורג לקרסניסטאב (Krasnystaw). 78 מהם היו מקהילת וירצבורג והיתר - מכ-80 יישובים שונים.
גורשו 177 יהודים מווירצבורג לטרזין.

10 בספטמבר 1942 – גירוש יהודים מווירצבורג לטרזין

ב-10 בספטמבר 1942 גורשו 177 יהודים ברכבת מווירצבורג לנירנברג ומשם לטרזין. בשילוח זה נמנו כ-1,000 יהודים מאזורי נירנברג (Nürnberg), פורת' (Fürth), במברג (Bamberg) ו-וירצבורג. מאוחר יותר שולחו המגורשים מטרזין לטרבלינקה ולאושוויץ. 51 איש בלבד שרדו שילוח זה.
גורשו 562 יהודים מווירצבורג לטרזין.

23 בספטמבר 1942 – גירוש יהודים מווירצבורג לטרזין

ב-23 בספטמבר 1942 שולחו 562 יהודים מווירצבורג והגיעו למחרת לטרזין. בשילוח זה היו 680 איש רובם קשישים. חלק מהקשישים הוסעו ממקומות שונים מפרנקוניה התחתית, רוכזו בפלאצשן-גארטן (Platz’schen-Garten) בווירצבורג ובשעות הבוקר של 23 בספטמבר הוסעו באוטובוסים לתחנת הרכבת. מאוחר יותר שולחו האנשים מטרזין לטרבלינקה ולאושוויץ. 41 איש בלבד שרדו שילוח זה.
גורשו שבעה יהודים מווירצבורג לטרזין ו-57 לאושוויץ.

17 ביוני 1943 – הגירוש האחרון מווירצבורג

ב-17 ביוני 1943 התקיים הגירוש האחרון של יהודים מווירצבורג. 64 יהודים גורשו לנירנברג (Nürnberg) ומשם לטרזין ואושוויץ. ב-18 ביוני יצא שילוח מנירנברג ובו 36 יהודים, ביניהם שבעה מווירצבורג. הם הגיעו לטרזין למחרת. בשילוח לאושוויץ נמנו 73 יהודים, ביניהם 57 מווירצבורג.

הקהילה חוסלה רשמית ב-22 בספטמבר 1943. ימים אחדים לפני כן הביאו בני הקהילה הנותרים אל בית העלמין היהודי ארגז עץ עם 25 ספרי תורה והטמינו אותו באדמה. על הקבר הוצבה מצבה עם הציון "תורת משה". הדבר לא עורר עניין אצל השלטונות כי באותם ימים רבו מקרי פטירה והתאבדות בקרב יהודים.

לאחר הגירוש האחרון נותרו בווירצבורג 29 יהודים בלבד, מהם 14 תושבי וירצבורג והיתר - יהודים שהובאו לשם מיישובי הסביבה. חמישה מהם היו צאצאים של נישואים מעורבים שנחשבו "יהודים על פי החוק" (Geltungsjuden) והיתר היו נשואים לגרמנים.

וירצבורג, 25 באפריל 1942. יהודים במקום ריכוזם בפלאצשן-גארטן (Platz’schen-Garten) בווירצבורג לפני גירושם למחוז לובלין. מתוך אלבום תצלומי גירוש יהודים מפרנקוניה.

24 במרס 1942, יהודים מובלים ברחובות קיצינגן (Kitzingen) לתחנת הרכבת.בין המגורשים היו גם יהודים מווירצבורג. מתוך אלבום תצלומי גירוש יהודי פרנקוניה

24 במרס 1942, חפצי היהודים לפני גירושם בתחנת הרכבת בקיצינגן (Kitzingen). בין המגורשים היו גם יהודים מווירצבורג. מתוך אלבום תצלומי גירוש יהודי פרנקוניה.