במאי 1909 נשא סימון את קרולינה לבית מארכס. הם התגוררו בווירצבורג. לזוג נולדו שני ילדים חנה (1910) ויוסף-ספל (1912). חנה רצתה להיות רופאה ואחיה יוסף רצה להיות מהנדס.
גוסטב, אחיו של סימון נשא לאישה את אחותה של קרולינה – קלרה. לזוג נולד בן אחד, מנפרד-מנחם. משפחת זאכס ניהלה אורח חיים דתי אורתודוקסי. חנה ויוסף למדו בבית הספר היהודי העממי ואח"כ למדה חנה בגימנסיה פרטית לנערות בווירצבורג והייתה חברה בתנועת הנוער "עזרא".
כאשר חנה הייתה כבת 16 ואחיה יוסף כבן 14, חלה סימון. הם עזבו את לימודיהם והחלו לעבוד בעסק המשפחתי. ב-1929 נפטר סימון ושנה לאחר מכן נפטר גוסטב. בנו של גוסטב, מנפרד, עורך דין שהתגורר במינכן, נפטר אף הוא ב-1929. ניהול המפעל המשפחתי נפל על אחיהם הרווק של סימון וגוסטב, בֶּנו ועל שני אחייניו.
ב-1935 עלתה חנה זאכס באנייה תל-אביב לארץ ישראל. את הסרטיפיקט (אישור העלייה) היא קיבלה בעזרתו של ד"ר וולך מבית החולים שערי צדק (בירושלים) שהיה סטודנט בווירצבורג והתארח בבית סבה של חנה, סמואל זאקס, בשבתות. משפחתה נשארה בווירצבורג. חנה הצליחה להביא עימה מגרמניה כמה מדברי הערך של המשפחה.
ב-1938, לפני ליל הבדולח, נקרא יוסף למשרדי הגסטפו. אחד מן הפקידים שהכיר את סבו של יוסף פנה אליו והציע לו להימלט כמה שיותר מהר מגרמניה. אביו של אותו פקיד עבד בתקופת המשבר הכלכלי של שנות העשרים אצל סמואל זאכס שלא פיטר אותו על אף השעה הקשה. יוסף עזב את גרמניה, הגיע לארה"ב והתגייס לצבא האמריקני.
דודם של חנה ויוסף, בֶּנו, נאסר ב"ליל הבדולח" ונשלח למחנה הריכוז דכאו. בדכאו נאמר לו לצאת את גרמניה תוך ששה שבועות. בנו עזב את גרמניה לבלגיה, ומשם יצא במאי 1940 באנייה האחרונה לאנגליה.
חנה זאכס נישאה ב-1939 למשה-יהושע ארלנגר (עלה לא"י ב-1932 משוויץ) שהיה אלמן. הזוג התגורר בת"א ונולדו להם שני ילדים, רות ומיכאל. חנה גידלה גם את דוד, בנו של משה מנישואיו הראשונים. יוסף זאכס נישא בארצות הברית לבת דודתו שושנה לבית רוזלמרקס ולזוג נולדו שתי בנות.
בווירצבורג נותרו שתי האחיות קרולינה וקלרה. לקרולינה היה סרטיפיקט לארץ ישראל אך היא לא רצתה להותיר מאחור את קלרה לבדה. באפריל 1942 גורשו קרולינה וקלרה זאכס מווירצבורג למזרח.