נולד בשנת 1920 למשפחה בת שתים-עשרה נפשות.
המשפחה הייתה בעלת מעמד כלכלי גבוה, שכן, לסב המשפחה היו כרמים ומטעי-פרי והוא עסק בייצור יינות ומשקאות (משפחתו הייתה מהראשונות שקנו אדמות בשכונת הבוכרים בירושלים). למשפחת אימו של אברהם היו מספר נכסנים ברחבי בוכרה.
למשפחתו של אברהם היה אופי דתי וברוח זו חונכו הילדים, כל עוד ניתן הדבר (עברית, למשל, לא למדו, בצו השלטונות).
אימו של אברהם הייתה עקרת בית ואביו ניהל את עסקי היינות המשפחתיים עד למהפכה הרוסית, שבעקבותיה נושלו בני-המשפחה מכל נכסיהם, כספם נלקח והם ירדו ממעמדם. האחות הגדולה שעבדה כמזכירה, פרנסה את המשפחה עד שאברהם החל לשאת גם הוא בעול זה ובהמשך אח נוסף נטל חלק בפרנסת הבית.
בשנת 1942 גוייס אברהם לצבא האדום. הוא שירת בחיל-התותחנים, וככל הנראה, נהרג בקרב בסביבות העיר וורוניז. המשפחה לא ידעה דבר אודותיו ולאחר כחצי שנה התקבלה הודעה רשמית על כך שהוא חשוב כנעדר. רק בשנת 1972 התקבל אישור על מותו בחזית, בהגנה על העיר וורוניז. אברהם נקבר בקבר אחים של חיילי הצבא האדום שנהרגו בעיר וסביבותיה.
למרות הקשיים הרבים עמם נאלצו בני-המשפחה להתמודד בתקופת המלחמה, הם פתחו את ביתם בשנת 1944 למשפחת גנדין שברחה מפולין לאזורם. משפחת גנדין נסמכה על שולחנם עד שנת 1949 (בשנים אלו סייעה משפחת גנדין לתושבי המקום לפתח את המסחר בבדים).
בשנות התשעים עלו מרבית בני המשפחה לישראל.
עיבוד של ראיון שנערך עם אחיו מאיר ע"י ירדן מתוק ורמי אלרוב.
