נולד בשנת 1924 בסמרקנד, למשפחה בת שתים-עשרה נפשות.
המשפחה הייתה במעמד כלכלי גבוה, שכן, הסב היה בעל כרמים ומטעי פרי ועסק בייצור יינות ומשקאות (משפחתו הייתה מראשונות הקונות אדמות בשכונת הבוכרים בירושלים). במשפחת האם היו מספר נכסנים ברחבי בוכרה.
למשפחתו של אברהם היה אופי דתי וברוח זו חונכו הילדים, כל עוד ניתן הדבר (עברית, למשל, לא למדו, בצו השלטונות).
אימו של ישראל הייתה עקרת בית ואביו ניהל את עסקי היינות המשפחתיים עד למהפכה הרוסית, שבעקבותיה נושלו בני-המשפחה מכל נכסיהם, כספם נלקח והם ירדו ממעמדם. האחות הגדולה שעבדה כמזכירה, פרנסה את המשפחה עד שישראל, יחד עם אחיו אברהם, החלו לשאת גם הם בעול זה.
בשנת 1942 גוייס ישראל לצבא האדום ושירת בחיל-התותחנים, בעיקר באזור אוקראינה. במהלך אחד הקרבות בהם השתתף נפגע ישראל קשות בידיו, כתוצאה מהתפוצצות פגז, ואותר בלב אזור בו התקיימו קרבות-שריון עזים. בעקבות פציעתו נשלח ישראל להחלמה ארוכה, ולמעשה לא שב עוד ליחידתו. לדבריו, הקרבות היו קשים והאבדות רבות - במהלך חציית נהר הדנפייר הם איבדו כשמונים אחוז מכלל אנשי הכוח.
ישראל מעיד, כי התגייס עם עוד מספר מכרים יהודים, שנאלצו להסתיר את זהותם היהודית, מחשש שייפגעו על-ידי חבריהם על רקע אנטישמי.
למרות הקשיים הרבים עמם נאלצו בני-המשפחה להתמודד בתקופת המלחמה, הם פתחו את ביתם בשנת 1944 למשפחת גנדין שברחה מפולין לאזורם. משפחת גנדין נסמכה על שולחנם עד שנת 1949 (בשנים אלו סייעה משפחת גנדין לתושבי המקום לפתח את המסחר בבדים).
ישראל התחתן עם אישה מקומית ונולדו להם חמישה ילדים. בשנת 1978 הוא נפטר מהתקף-לב. ילדיו נותרו במדינה.
עיבוד של ראיון שנערך עם אחיו מאיר ע"י ירדן מתוק ורמי אלרוב.
