ניסן אברמצ'ייב

נולד ב- 1910 בסמרקנד, למשפחה בת שש נפשות. לדברי בנו, היה ניסן אדם דתי וציוני שחינך את ילדיו על ערכי הדת והתורה ככל הניתן. 

אשתו עבדה כמורה בבית-ספר אותו ניהל ניסן בבוכרה. עם פרוץ המלחמה עם גרמניה, נסגר בית-הספר בו עבדו בני הזוג והם עברו לסמרקנד, באותה העת החל ניסן לעבוד כסנדלר. 

בשנת 1943 הוא גוייס לצבא. לאחר הכשרה קצרה בת כחודש, נשלח ניסן ישירות לחזית. הוא העיד, כי האנרכיה שלטה בכל מקום והפקודה הייתה לירות לכל עבר כדבריו: "אתם רואים לא רואים תתחילו לירות ואל תפסיקו...".

ניסן שירת בחזית האוקראינית והמשיך עם יחידתו עד ברלין. במהלך הלחימה הוא נפגע בכתפו וברגלו מרסיסי פגז שנחתו באזור בו לחם. לדבריו, מכל יחידתו, רק הוא וחיילים בודדים נוספים נותרו בחיים. במהלך שחרור פולין הגיעו ניסן וחיילים איתו לקרקוב, כשלא היו להם מקומות לינה וחיילים ישנו ברחובות. הוא ניסה ומצא משפחות של יהודים ששרדו ושבו לעירם, והתגורר עימם. 

חודשים ספורים לאחר כניעת גרמניה הוא שוחרר לביתו.

לילדיו סיפר, כי לא נתקל באנטישמיות יוצאת דופן, שכן כל אחד דאג לחייו ולא היה פנאי להתעסק בכך. 

ניסן היה נשוי פעמיים ונולדו לו תשעה ילדים. 

בשנת 1973 הוא עלה לישראל, ובשנת 1999נפטר.

עיבוד של ראיון שנערך עם בנו מיכאל, ע"י עדינה יעקובוב וציפורה שמואלוב.