סיביה חנימוב

נולדה ב- 1929 בסמרקנד שבאוזבקיסטן, למשפחה בת שמונה נפשות, שהייתה במעמד כלכלי טוב (עד שאביה נאלץ לעזוב את עבודתו מסיבות דתיות). הבית היה דתי והילדים חונכו ברוח זו. 

ב- 1941 גוייס אביה של סיביה לצבא, ואימה, שהייתה עקרת בית, נאלצה לפרנס את כל המשפחה. סיביה ואחותה הגדולה נרתמו לעזרתה והחלו לעבוד. עבודתן הייתה במפעל "חושום טקסטיל" שייצר בעיקר מדים ובדי-מצנח עבור הצבא, אך סיביה ואחותה עבדו במחלקה שייצרה חוטים כירורגיים לניתוחים. לדבריה של סיביה, העבודה במפעל הייתה קשה ונמשכה שעות רבות, עד שלעתים הן נאלצו להישאר לישון במפעל. עם זאת, היא סיפקה מזון וכסף למשפחתה.

באותן השנים הגיעו לאזורם פליטים יהודים מהמערב. סיביה ומשפחתה אירחו שתי משפחות, מפולין ומאוקראינה, במשך כארבע שנים. בני משפחות אלו התעקשו להישאר ולסייע להם עד שאביה חזר מהחזית ב-1945. 

ב-1947 התחתנה סיביה עם גבריאל חנימוב, נכה-מלחמה שעבר קטיעה בשתי רגליו בעקבות פציעה קשה בתקופת המלחמה. גבריאל למד פילוסופיה ערב המלחמה והיה אדם משכיל. הוא היה סופר וסייע לאנשים בכתיבת מכתבים וניירת רשמית, ובכך סייע לפרנסתם.

לסיביה וגבריאל נולדו ארבעה ילדים ובשנת 1992 הם עלו עם מרביתם לישראל. 

עיבוד של ראיון שערכה עמה פאינה גבריאלוב.